ת"א 19238-10-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, תבע את הנתבעת, המבטחת של השימוש התחבורתי ברכבו של התובע, לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת לא חלקה על החבות אלא טענה לגבי גובה הנכות הרפואית והתפקודית של התובעת וגובה הפיצוי. בית המשפט קבע כי לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 19.25% ונכות תפקודית בשיעור של 22% עקב התאונה. עוד נמצא כי הליקוי התפקודי של התובע היה מוגבל בזמן וירד באופן דרסטי לאחר אוגוסט 2018 בשל נכויות נוספות שלא היו קשורות לתאונה. בית המשפט חישב את הפסד ההשתכרות של התובע בעבר ובעתיד על בסיס הנכות התפקודית ופסק לו 470,611 ₪. כמו כן נפסקו לתובע 60,000 ₪ עבור סיוע מאחרים, 3,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה ו-40,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות. בנוסף, פסק בית המשפט 36,000 ₪ בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי סכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, נקבע סך הפיצויים על 610,000 ₪. עם זאת, מאחר שגם התובעת הייתה זכאית לניכויים, נקבע כי הסכום הסופי שישולם לתובע הוא 181,273 ₪. כמו כן חויב הנתבע בהחזר שכר טרחת עורך דינו של התובע.