ב"ל 27994-09-17

תקציר

התובע, שעבד כעובד תחזוקה בבית החולים הדסה בירושלים במשך 33 שנים, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה במחלת הפרקינסון שלו כפגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה. הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה באיחור ניכר, תוך גרימת נזק ראייתי, וכי עבודתה של התובעת לא הייתה כרוכה בחשיפה לחומרים מסוכנים. לחילופין, טענה הנתבעת כי החשיפה לחומרים מזיקים בעבודה אינה קשורה סיבתית למחלת הפרקינסון של התובע. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע אכן נחשף לחומרים מזיקים, ובפרט כספית, באופן חוזר ונשנה לאורך תקופה משמעותית, למרות הקשיים הראייתיים שהציב השיהוי. השופט מינה מומחה שאישר כי התובע ככל הנראה נחשף לאדי כספית בעבודה. המומחה ציין גם את הסיכונים הבריאותיים של חשיפה כזו ואת הקשר הסיבתי האפשרי בין חשיפה לכספית לבין מחלת פרקינסון, במיוחד בהיעדר סיבות ידועות אחרות. בית הדין פסק לטובת התובעת, קיבל את התביעה והכיר במחלת הפרקינסון של התובעת כפגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לכספית. השופטת קבעה כי התובע עמד בתנאים לתביעת מיקרוטראומה, והעניין יועבר למומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. בנוסף, הורה בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, ואילו הנתבע יישא בהוצאות חוות דעת המומחה. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם.