בג"צ 1029/06

תקציר

מדינת ישראל קיבלה בקשה מרוסיה להסגיר את ליאוניד נבזלין בשנת 2005, בקשה שישראל דחתה פעמיים בשל היעדר ראיות מספיקות, בהתבסס על החוק הישראלי בדבר פסילת עדות שמיעה. העותרים, שהציגו עצמם כעותרים פומביים, ביקשו להורות לשר הפנים לשלול את אזרחותו של נבזלין וליועץ המשפטי לממשלה ליזום את הסגרתו. בינתיים, נבזלין, בכיר לשעבר ביוקוס, טען לרדיפה פוליטית מצד המשטר הרוסי. בית המשפט קבע כי החלטתו של שר המשפטים שלא לבקש את הסגרתו של נבזלין הייתה סבירה, שכן הראיות שהוצגו אינן מספיקות על פי הדין הישראלי. אשר לשלילת האזרחות, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי הצהרותיו של נבזלין בעת הגשת בקשת האזרחות אינן שקריות, ומשכך אין עילה לביטול. נמצא כי העותרים, שטענו כי נגרם להם נזק, לא הוכיחו כל פגיעה ציבורית או חוקתית, ולפיכך עתירתם נדחתה, כאשר כל עותר חויב לשלם לנבזלין הוצאות בסך 15,000 ₪. השופטים נאור וחיות הסכימו עם המסקנות המפורטות.