רע"א 5542/23

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט, מבלי להידרש לתגובת המשיבים. מדובר ב"תאונה משפטית" שבה יחיד, גרונר, רכש זכויות במקרקעין בתום לב אך נאלץ לפנות אותן לטובת הבעלים החוקיים. למרות הקשיים האנושיים שהציג המקרה, ההחלטה המשפטית הייתה פשוטה. בית המשפט מצא כי סעיף 10 לחוק המקרקעין אינו ישים שכן גרונר הסתמך על מסמך מרמ"י ולא על מרשם המקרקעין, הנחשב לראיה חותכת לזכויות במקרקעין. עקרון סופיות המרשם מדגיש את חשיבותו של מרשם המקרקעין כמקור מוחלט לזכויות במקרקעין, הגובר על כל מסמך מנהלי אחר. מאחר שזכויותיו של גרונר לא נרשמו בטאבו ולא היו קשורות לשום גורם אחר מלבד הבעלים החוקיים, לא יכלו לחול ההגנות של סעיף 10. זאת ועוד, נדחתה טענתו של גרונר לסעד מן היושר על פני הדין הסטטוטורי. בית משפט השלום כבר שקל את הנסיבות בכך שלא חייב את גרונר בשכר טרחה מסוים והתיר לו להגיש תביעה נפרדת נגד רשות מקרקעי ישראל. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נגרם עיוות דין, והבקשה לעיכוב ביצוע נקבעה כמיותרת. לא חויבו בהוצאות, שכן לא התבקשה תגובה מהמשיבים.