עת"מ 13242-05-09

תקציר

העותרים, בעלים רשומים של חלקת קרקע, הגישו עתירה מנהלית לביטול הפקעת חלקת משנה מאדמתם, שיועדה למבני ציבור לפי תכנית עיר שפורסמה בשנת 1987. לחילופין, ביקשו העותרים פיצוי בגין שוויה הנוכחי של החלקה. העותרים טענו כי הקרקע הופקעה בשנת 1991 ומאחר שמטרת ההפקעה לא מומשה זנחו המשיבים את המטרה המיועדת. עוד טענו כי למשיבים לא הייתה כל כוונה להשתמש בחלקה וכי ההפקעה גרמה להם נזק. העתירה הוגשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה ועיריית חדרה, ובהמשך הצטרפה אליה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה. המשיבים טענו כי השטח יועד להקמת גן ילדים, והצורך בו לא חלף, בעוד שגם ייעודו הנוכחי כגן ציבורי הוא לגיטימי. עוד טענו כי מדובר בעתירה תיאורטית שכן הקרקע לא הופקעה והבקשה לפיצויים מוקדמת מדי. בית המשפט קבע כי העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי מטרת ההפקעה נזנחה. נמצא כי הצורך הציבורי בקרקע לא נזנח, ואי המימוש הנוכחי אינו מעיד על היעדר ייעוד, במיוחד בהתחשב במימושה המבוים של התוכנית. זאת ועוד, האינטרס הציבורי בהשארת הקרקע לפיתוח עתידי גבר על זכות הקניין של העותרים, במיוחד נוכח העובדה שלא ניסו לשנות את ייעוד הקרקע. בית המשפט דחה את העתירה והורה לעותרים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.