ת"א 15513-05-09

תקציר

הנתבעים טענו כי הוטעו לחשוב כי ערבות המדינה משמעותה שאם החברה לא תחזיר את חובה, המדינה תעשה זאת, ולכן אין להם כל חוב לבנק. השופט פסק לטובת הבנק וקבע כי טענת הנתבעים לא הוכחה, תוך ציון מספר נימוקים. ראשית, המסמכים שנחתמו בשנים 2004 ו-2008 היו ברורים ולא הזכירו כל ערבות מדינה, והנאשמים לא הוכיחו אחרת. שנית, גם אם הנתבעים לא הבינו את המסמכים בשנת 2004, הם חתמו על מסמכים ברורים וחד משמעיים נוספים בשנת 2008, המעידים על אחריותם האישית לחוב. שלישית, השופט מצא את טענות הנתבעים כי לא הבינו נכון את המסמכים לא משכנעות, במיוחד לאור ניסיונם העסקי, ונטל ההוכחה מוטל עליהם. זאת ועוד, טענת הנתבעים כי לא קראו את המסמכים טרם חתימתם לא התקבלה, והשופטת הפנתה לפסיקות קודמות לפיהן על החותמים לעמוד מאחורי המסמכים עליהם הם חותמים, גם אם הם טוענים אחרת. השופט דחה גם את הטענות לפיהן הנתבעים הולכו שולל על ידי נציג הבנק, ומצא את גרסת הבנק לאירועים משכנעת יותר. השופטת התייחסה גם לטענות הנתבעים בנוגע לסיבת קריסת החברה, תנאי השירות, ההלוואה השנייה, שיעורי הריבית ותמלילי השיחות, ודחתה את כולן. עם זאת, השופטת קיבלה את עמדת הנתבעים בנוגע לריבית לאחר הגשת התביעה, וקבעה כי תחול ריבית נמוכה יותר. השופט הורה לחברה ולנתבעים לשלם לבנק סכום של 113,630 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום 24.5.09 ואילך. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 60 יום, ולאחר מכן יתווספו חיובים נוספים. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ₪, ומחצית מאגרת בית המשפט. פסק הדין ניתן לטובת הבנק ביום 8.12.14.