ב"ש 868/09

תקציר

פסק הדין דן בהוראות סעיפים 229 ו-230 לתקשי"ר ביחס למקרה בו קיבל המערער הודעה על תשלום קנס בגין עבירת תעבורה אך לא השיב בתוך לוחות הזמנים שנקבעו. על פי סעיף 229(א), למערער הייתה אפשרות לשלם את הקנס או לבקש משפט תוך מועדים קצובים. מאחר שהמערער החמיץ מועדים אלה, לפי סעיף 229(ח2), רואים אותו כמי שהורשע. סעיף 230 מאפשר הארכת זמן אפשרית לבקשה למשפט, אך רק אם קיימות סיבות משכנעות לעיכוב. בית המשפט הדגיש כי בקשות להארכת מעצר נענות רק בנסיבות חריגות, ואי עשיית הדבר תגרום לעיוות דין. במקרה דנן, טענתו של המערער כי פנה למשטרה בבקשה להמיר את העבירה לשם אחר אינה מהווה הצדקה מספקת. גם תשלום הקנס באמצעות עיקול חשבון ללא ידיעת המערער אינו משנה את התוצאה, שכן למערערת היה די והותר זמן להתייחס למצב אך בחרה שלא לנקוט כל פעולה במשך כשנה. ההרשעה עומדת בעינה והערעור נדחה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת שדחתה בקשות הארכה בשל הגשתן בטרם עת.