עב"ל 26289-09-18

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין של בית הדין לעבודה בירושלים שפסק לטובת אזרחית רומניה, והורה למוסד לפצות אותה בגין דמי ביטוח שנוכו מקצבת הזקנה שלה. התרומות היו חלק מהסכם בין רומניה לישראל. המכון טען כי בית המשפט שגה בפרשנותו להוראות האמנה וכי סיכוייו לזכות בערעור טובים. המשיב התנגד לבקשה, בטענה שהיא לא מאומתת ומתעכבת. השופט פסק לטובת המכון, וקבע כי סיכויי ההצלחה של הערעור גבוהים בשל שאלות משפטיות שהועלו, וכי מאזן הנוחות נוטה לעיכוב הביצוע, נוכח היעדר מידע פיננסי של המשיבה ומגוריה מחוץ לישראל. עם זאת, השופט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר בעניין התנהלותו הפגומה של המכון, והורה לו לשלם 3,000 שקל, והדגיש את הצורך בדחיפות בשמיעת הערעור. הבקשה התקבלה, מה שעיכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור, אך המכון לא פסק הוצאות. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ונשלחה אליהם לאחר מכן.