רע"א 8068/16

תקציר

בפסק הדין הנדון, השאלה המשפטית המרכזית סובבת סביב הקביעה על מי מוטל הנטל להוכיח האם העברה כספית היא מתנה או הלוואה. המקרה מדגיש כי בדרך כלל, נטל ההוכחה מוטל על התובע התובע הלוואה. עם זאת, אם הנתבע מודה שקיבל את הכסף אך טוען שמדובר במתנה, הנטל עובר אליו להוכיח טענה זו. הפסיקה הישראלית קבעה את "חזקת המתנה" ביחסים משפחתיים מסוימים, במיוחד בין הורים לילדים, שבהם ההנחה הטבעית היא שהעברות כספים הן מתנות, אלא אם הוכח אחרת. חזקה זו נובעת ממערכת יחסים המאופיינת בדאגה לרווחתו של המקבל. עם זאת, חזקה זו אינה חלה על מערכות יחסים כמו אחים, כפי שהודגם במקרים קודמים כמו ויסוצקי ורייס. במקרה אחר, סולימאן, "שכן קרוב" נחשב לדומה לקשר משפחתי, דבר המצביע על גמישות בתחולת החזקה כאשר מוכח קשר מיוחד. פסק הדין הנוכחי שב וקובע כי מחוץ ליחסים מיוחדים כמו הורה-ילד, המקבל נושא בנטל להוכיח מתנה. כאן, המשיב לא הצליח לבסס את טענת המתנה, ומשכך, היא נחשבה כהלוואה הטעונה פירעון. נקודת מבטו של השופט מ' מזוז מאפשרת יישום רחב יותר של החזקה בתרחישים לא מסורתיים בהם קיים דפוס של מתן מתנה, ואילו השופט נ' הנדל מדגיש את שמירת החזקה בתוך יחסים מוגבלים מבוססי חובה. בסופו של דבר החליט בית המשפט לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ובכך חיזק את קביעתו של בית משפט השלום כי מדובר בהלוואה.