ת"א 70444-01-17

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשתה של חברת קמור בע"מ להטיל עיקולים זמניים על נכסי המשיב, מר ברנר, בסכום כולל של 84 מיליון ₪. בתביעה נטען כי ברנר, בעל שליטה ונושא משרה בחברת קמור, ביצע הפרות ממושכות וחמורות של חובות כלפי החברה. בקשת העיקול התקבלה על בסיס שני תנאים עיקריים: הראשון, קיומן של ראיות מהימנות התומכות בטענה, ושנית, החשש מפני יכולתו של מר ברנר לפזר את נכסיו, ובכך לעכב את ביצועו של פסק דין אפשרי לטובת קמור. בית המשפט מצא כי הבקשה הוכיחה די הצורך באמצעות תצהירים של חוקר ועורך דין, וכי השיהוי בהגשת הבקשה – כשלושה חודשים לאחר התביעה הראשונית, וכמה שנים לאחר האירועים שגרמו לה – לא עיכב את הבקשה, מה גם שלא קמה כל פגיעה בזכויותיו של מר ברנר בשל כך. יתר על כן, בית המשפט קיבל כי הראיות שהוגשו על ידי קמור, כולל מסמכים פיננסיים ומיילים, היוו ראיות אמינות להוכחת הטענה. לבסוף, קבע בית המשפט כי מצבו הכלכלי של מר ברנר, יחד עם מקורותיהם הלא ברורים של נכסיו השוטפים, ביססו במידה מספקת את החשש מפני יכולתו לפרק או להבריח אותם, דבר המצדיק הטלת עיקול. ההחלטה גם הקצתה את עלויות הדיון בבקשה - 6,000 שקל - שיוחלו בהתאם לתוצאות התיק העיקרי.