ת"א 27986-03-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חישוב הפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמותיהם על ידי הנתבע. בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר לפיצוי בגין דמי חכירה אבודים, בית המשפט מצדד בתובעים ומאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר קבע שיעור של 6% לשנה. שיעור זה יחול על השווי המשתנה של הקרקע בכל שנה מיום החזקה ועד למועד תשלום פיצויי ההפקעה. הקביעה מתבססת על מספר גורמים, ובהם דמי החכירה שגבתה רשות מקרקעי ישראל, חלוף הזמן שחלף מאז ההפקעה והפסיקה בנושא. בית המשפט מדגיש כי חוות הדעת של המומחה היא מקצועית, מקיפה ועולה בקנה אחד עם הדין והפסיקות הקודמות. זאת ועוד, בית המשפט בוחן את היקף זכויותיו של התובע הראשון בחלקה 38 ומגיע למסקנה כי לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו לחלק גדול יותר. לפיכך, זכויותיו בחלקה מוגבלות לחלק בירושה, שהוא 7/16 מחלקיה של חדיג'ה המנוחה. עוד קובע בית המשפט כי תקופת דמי החכירה האבודים נמשכת עד שהנתבעת משלמת את מלוא הפיצויים, אם כי באופן יחסי על בסיס החלק שלא שולם. הנתבע חויב לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם הנלוות, לרבות שכר טרחת מומחה, שכ"ט עו"ד שנקבע על סך 200,000 ₪ והוצאות נוספות הקשורות להליך המשפטי. לבסוף, בית המשפט מחייב כי סכום הפיצוי ישולם בתוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין, או שהוא יצבור הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנוכחי ועד למועד התשלום בפועל.