ת"פ 73824-12-18

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט איתן קורנהאוזר) דן בבקשת הנאשם, עמנואל לומבוי, לבטל את הרשעתו בעבירת גניבה בידי עובד ממעבידו, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, לאחר שהודה כי כעובד ניקיון במסעדה, גנב מעטפת כסף בסך 15,900 ₪ שהושארה על דלפק. הכסף הוחזר למעביד על ידי חברו של הנאשם. **הרקע העובדתי והליכי הטיעונים לעונש:** * **העבירה:** גניבה בידי עובד ממעבידו. * **הנסיבות:** הנאשם, עובד ניקיון, גנב מעטפת כסף. הכסף הוחזר. * **תסקיר שירות המבחן:** התסקיר פירט את קורות חייו של הנאשם, שברח מאוגנדה בשל איומים על חייו והשתלב בתעסוקה בישראל. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בעל דפוסים עברייניים, הביע חרטה, והבין את הפסול במעשיו. לאור האפשרות שהרשעה תשפיע על אשרת שהייתו, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה וסיום ההליך בשל"צ (שירות ללא תשלום). * **טיעוני המאשימה:** הדגישה את חומרת העבירה ופגיעתה בערכים מוגנים (קניין ויחסי אמון), ועתרה למתחם ענישה שבין מאסר שיכול לרצות בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל. לאור עברו הנקי והודאתו, ביקשה למקם את הנאשם ברף התחתון של המתחם ולהטיל עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. * **טיעוני הנאשם:** עתר לביטול ההרשעה, תוך הפניה לנסיבות חייו ולחשש כי הרשעה תוביל לגירושו מהארץ. טענתו להגנה מן הצדק, שפורטה בהרחבה, נדחתה. **דיון והכרעה – סוגיית אי-ההרשעה:** בית המשפט הדגיש כי סוגיית אי-ההרשעה נבחנת בראש ובראשונה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. הדיון בסוגיה זו נפרד מהדיון בקביעת מתחם העונש, ומתמקד בנסיבותיו האישיות של הנאשם. **התנאים לאי-הרשעה (הלכת כתב):** בית המשפט בחן את סוגיית אי-ההרשעה לאור שני תנאים מצטברים שנקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל): 1. **סוג העבירה:** האם העבירה מאפשרת לוותר על ההרשעה. 2. **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** האם הרשעת הנאשם תגרום לו פגיעה חמורה בשיקומו. הליך זה ייוחד למקרים חריגים בהם קיים חוסר פרופורציה קיצוני בין פגיעת ההרשעה בנאשם לתועלת הציבורית. על הנאשם להוכיח בראיות את הפגיעה החמורה והקונקרטית בשיקומו. **יישום התנאים במקרה הנדון:** * **סוג העבירה:** בית המשפט קבע כי אף שמדובר בעבירת רכוש הפוגעת ביחסי אמון, בנסיבות המקרה – יחסי אמון לא היו בעלי אופי קרוב או מיוחד (עובד ניקיון), האירוע היה חד-פעמי, ללא תחכום, ומידת הפוטנציאל הנזק לא הייתה גבוהה (הכסף הוחזר). בנוסף, הובאו דוגמאות רבות להליכים שהסתיימו ללא הרשעה או בהסדר מותנה בעבירות דומות ואף חמורות יותר. לפיכך, **סוג העבירה אינו מונע סיום ההליך ללא הרשעה.** * **פגיעה חמורה בשיקום:** בית המשפט קבע כי ככל שהעבירה ברף נמוך יותר, כך פוחת האינטרס הציבורי בהרשעה וניתן להקל על נטל ההוכחה של הנאשם באשר לפגיעה בו. במקרה זה, בית המשפט קיבל את טענות הנאשם, לאור נסיבותיו המיוחדות כמבקש מקלט (שלא פורטו בצנעת הפרט), והמסמכים שצורפו. בית המשפט מצא כי קיימת **פגיעה ממשית וקונקרטית בנאשם, הנמצא בסכנת גירוש מהארץ עקב הרשעה פלילית**. הנזק הצפוי לנאשם – נזק רב, משמעותי, ואף מסכן חיים – עומד בחוסר פרופורציה מול התועלת הציבורית מהרשעתו. **החלטה:** לאור האמור, בית המשפט **אימץ את המלצת שירות המבחן, הורה על ביטול הרשעת הנאשם וקבע כי ההליך יסתיים ללא הרשעה.** הוטל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 180 שעות, בהתאם לתכנית שירות המבחן. **חידושים ודגשים משפטיים:** 1. **הפרדת הדיון באי-הרשעה מדיון בעונש:** בית המשפט הדגיש את העיקרון שאי-הרשעה נבחנת קודם לעונש, תוך התמקדות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בניגוד לקביעת מתחם העונש המתייחסת לנסיבות ביצוע העבירה. 2. **יישום הלכת כתב:** בית המשפט בחן בקפידה את שני התנאים המצטברים להרשעתם של נאשמים – סוג העבירה ופגיעה חמורה בשיקום. 3. **גמישות בקביעת סוג העבירה:** למרות שמדובר בעבירת גניבה מידי עובד, בית המשפט הראה נכונות להתחשב בנסיבות מקלות כגון אופי יחסי האמון, אופי האירוע (חד-פעמי, ללא תחכום), והחזרת הכסף. 4. **הוכחת פגיעה קונקרטית:** בית המשפט חזר על הדרישה כי הנאשם יוכיח בראיות פגיעה קונקרטית ומשמעותית בשיקומו, ולא הסתפק בטענות כלליות. 5. **משקל לנסיבותיו של מבקש מקלט:** במקרה זה, בית המשפט ייחס משקל מכריע לנסיבותיו הייחודיות של הנאשם כמבקש מקלט, וחשש מגירושו, כגורם מרכזי להחלטה על אי-הרשעה. 6. **עקרון הפרופורציונליות:** בית המשפט שקל את הפרופורציה בין הפגיעה הצפויה בנאשם (גירוש, סיכון חיים) לבין התועלת הציבורית מהרשעתו, ומצא כי קיים חוסר פרופורציה משמעותי. 7. **אימוץ המלצת שירות המבחן:** בית המשפט אימץ את המלצת שירות המבחן, דבר המעיד על החשיבות הרבה שמייחס בית המשפט לתסקיר במקרים אלו.