פר"ק 25351-01-12

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה היא האם פעולות הקיזוז שביצעה דן - חברה החייבת בתשלום דמי שכירות לחברה אחרת, מתמחה - תקפות. השופט מסכם כי פעולת הקיזוז הראשונה, בסך 6,943,783 שקל, תישאר על כנה. החלטה זו מבוססת על הקביעה כי הפעולה לא נעשתה כדי להעדיף נושה אחד על פני אחר, והיא לא הפרה את תנאי פקודת פשיטת הרגל או פקודת החברות. יתר על כן, השופטים אינם מקבלים את הטענה כי ההלוואה שבבסיס הקיזוז שקולה להון, מה שהופך את הקיזוז לפסול. לגבי פעולת הקיזוז השנייה, פסקו השופטים לטובת הנאמנים וקבעו כי הפעולה פסולה. דן ניסתה לקזז 674,869 שקל מתשלומי שכר הדירה שלה למתמחה, על בסיס הסכם הלוואה בין חברת הניהול לחברה הבת של דן. השופטים טוענים כי קיזוז זה אינו עומד בדרישת ההדדיות משום שדן אינו חייב כספים לחברת הניהול. כמו כן, המחאת הזכויות שבבסיס הניכוי בוצעה שלא כדין, ולכן החברה המנהלת לא הייתה חייבת כספים לדן. חשוב לציין כי השופטים מדגישים כי פעולת הקיזוז פסולה גם משום שדן לא מסרה הודעה של שלושה חודשים על כוונתה להפוך את ההלוואה לפירעון מיידי, כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. השופטים דוחים גם טענות שונות אחרות שהעלו הנאמנים, ובהן הטענה כי הסכם ההלוואה הראשון יוצר הסדר שלילי בדבר זכות הקיזוז של דן, כי הוא מהווה הסכם קונסורציום, וכי לחברה אחרת, ניפ, יש טענה קודמת לדמי השכירות הגוברת על זכות הקיזוז של דן. בסופו של דבר, השופטים קובעים כי יש לקבל את בקשת הנאמנים באופן חלקי, ודן נדרש לשלם לנאמנים סך של 674,860 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה או ריבית פיגורים.