ע"א 132/77

תקציר

פסק הדין בתיק זה עוסק בסכסוך בין קבלני בניין לבין משיב על חמישה חוזי בנייה בהיקף כולל של למעלה מ-9 מיליון לירות, הכוללים שתי דירות. הקבלנים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לחייב את המשיבה לעמוד בהתחייבויותיה על פי החוזים, וכן ביקשו למנות כונס נכסים שינהל את הנכסים הקשורים לחוזים ויפנה את התמורה להסדרת החוב לקבלנים. בנוסף, ביקשו הקבלנים לחייב את המשיבה לחתום על הסכמי מכר לשתי הדירות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות הקבלנים באופן זמני, אך מאוחר יותר ביטל את הצווים. הקבלנים ערערו על ביטול מינוי כונס הנכסים, ואילו המשיב ערער נגדית על ההחלטה בעניין הדירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם פסילת מינוי כונס הנכסים על ידי בית המשפט המחוזי, שכן הדבר לא היה ראוי במקרה זה. מינוי כונס נכסים הוא סעד חריג השמור לנסיבות מיוחדות, ונועד בראש ובראשונה לשמירה על נכסים ידועים בהם יש למבקש זכויות. במקרה זה, תביעת הקבלנים אופיינה באופן הולם יותר כתביעה כספית לתשלום, ודי היה בסעדים הרגילים כגון עיקול או צו מניעה. זאת ועוד, לקבלנים לא היו זכויות קנייניות בנכסים, שהיו שייכים למשיב או לרוכשי דירות שלא היו צד להליך. באשר לערעור שכנגד, קיבל אותו בית המשפט העליון וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי. הערעור שכנגד עסק בהוראה לחייב את המשיב לחתום על הסכמי מכר לשתי הדירות בתוך שבעה ימים, תוך איום למנות את בא כוח הקבלן ככונס נכסים אם לא יקויים. בית המשפט העליון קבע כי הוראה זו אינה ראויה, שכן היא חורגת מבקשותיהם וטיעוניהם של הקבלנים עצמם, וכן העניק להם את הסעד הסופי המבוקש בתביעתם התלויה ועומדת. המשיבה כבר הכירה בכוחם המחייב של התזכירים וחתמה על הסכמי המכר, מה שהופך את צו בית המשפט למיותר ועלול להיות בלתי ראוי אם יהיו מחלוקות על תוכן ההסכם. השופט בן-פורת נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו ממלא מקום הנשיא לנדוי והשופט עציוני. פסק הדין כלל את דחיית הערעור, קבלת הערעור שכנגד ופסיקת הוצאות בסך 5,000 ל"י למשיב.