ע"א 8556/21

תקציר

הערעור מתייחס לשיעור מס ערך מוסף (מע"מ) החל על דמי תיווך שקיבלה המשיב, חברה ישראלית, מחברת ביטוח זרה, בגין שירותים הניתנים בקשר עם מציאת חברות ביטוח ישראליות המעוניינות לבטח עצמן באמצעות חברות זרות. המערערת, מנהלת מע"מ, טענה, כי יש לראות בשירות הניתן על ידי המשיב כשירות אחד הניתן לשני לקוחות בו זמנית וכי מאחר שאחד מהם הוא תושב ישראל, חל החריג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, לפיו דמי התיווך חייבים במע"מ בשיעור מלא ולא בשיעור אפס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה, וקבע כי יש לראות את השירות הניתן על ידי המשיבה כשני שירותים נפרדים הניתנים לכל לקוח בנפרד. אולם בית המשפט העליון הפך החלטה זו. היא הסכימה עם המערערת כי מהותו הכלכלית האמיתית של השירות הניתן על ידי המשיבה היא לחבר בין שני הלקוחות ולאפשר עסקה ביניהם, וכי מדובר בשירות אחד הניתן לשני הצדדים יחד. מאחר שאחד הלקוחות היה תושב ישראל, קבע בית המשפט כי החריג חל ודמי התיווך חייבים במע"מ בשיעור הרגיל. התשובה לערעור הייתה אפוא לטובת מנהל מע"מ. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, אשר נקבעו על סך של 35,000 ₪.