ע"ע 1054/01

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור בעניין זכאותו של מתמחה לקבלת שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987. עניינו של המערער, מתמחה העובד במשרדו של יועץ מס, המשיב, מבלי שקיבל כל תמורה, כפי שנקבע בהסכם ביניהם. בית הדין האזורי תל אביב-יפו דחה תחילה את תביעת המערערת לשכר, והוביל לערעור זה. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת המערערת והדגיש כי חוק שכר מינימום נועד להבטיח רמת חיים מינימלית לעובדים, לרבות מתמחים. בית המשפט מצא כי המערער כשיר כ"עובד" שכן הוא השתלב בפעילות העסקית של המשיב ולא רק סטודנט. נקבע כי עבודתו של המתמחה, שכללה מטלות בסיסיות אך מיטיבות למשרד, מזכה אותו לפחות בשכר מינימום עבור כל שעות העבודה. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של המשיבה לנצל מתמחים בכך שלא שילמה להם, והדגיש את תכליתו של חוק שכר מינימום למנוע ניצול כזה ולהגן על עובדים פגיעים מפני הסכמה לעבוד ללא שכר הולם. למרות ששני הצדדים פעלו בחוסר תום לב, בית הדין העדיף את השמירה על כבוד העובד ושמירה על זכויות סטטוטוריות על פני עקרון תום הלב. מעשיו של המערער הוגדרו כפחות חמורים בשל לחצים חיצוניים וחסמים לכניסה למקצוע ייעוץ המס. בסופו של דבר, בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערערת את שכרו המגיע לו וזכויות עובדים אחרות הקבועות בחוק, תוך שהוא דוחה את הטענה כי הדרכה והדרכה צריכות לשלול את דרישת הפיצוי. מקרה זה מדגיש את החשיבות של אכיפת הגנות עבודה כדי להבטיח פיצוי הוגן ולמנוע ניצול עובדים.