תת"ע 3707-02-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז בת"ע 3707-02-25 (מדינת ישראל נ' אבו כף)** **1. רקע עובדתי והליך:** ההחלטה עוסקת בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה כנגד הנאשמת, מראם אבו כף. הנאשמת הורשעה בעבירת נהיגה ברכב שעליו נמסרה הודעת אי-שימוש, בהתאם לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה. פסק הדין ניתן ביום 11.11.25, לאחר שהנאשמת זומנה לדיון אך לא התייצבה. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 3.12.25, כשבועיים לאחר מתן פסק הדין. **2. טענות הצדדים:** * **ב"כ המבקשת (הנאשמת):** טוען כי פנה אליו עורך דין ייצוגי לצורך הליך זה בסמוך למועד הדיון. נטען כי נציג מטעמו היה בשירות מילואים תחת צו 8 וסבר בטעות כי הדיון מתקיים ביום 11.12.25 ולא ב-11.11.25. לאחר חזרתו משירות מילואים, התברר לו כי ניתן פסק דין בהעדר. ב"כ המבקשת מוסיף כי הליקויים ברכב תוקנו, וכי הנאשמת התייצבה לדיון קודם. הוא מבקש לבטל את פסק הדין לאפשר לנאשמת להישמע. * **ב"כ המשיבה (המדינה):** טוענת כי ייפוי הכוח מטעם הנאשמת נחתם רק ב-26.11.25, כלומר כשבועיים לאחר הדיון. כמו כן, הבקשה לא נתמכה באסמכתאות, ולכן מתנגדת לבקשה. **3. עקרונות משפטיים רלוונטיים ודיון בית המשפט:** בית המשפט בוחן את הבקשה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), אשר מאפשר ביטול פסק דין שניתן בהעדר. **א. החזקה שבסעיף 240 לחסד"פ:** בית המשפט מזכיר כי סעיף 240 לחסד"פ מאפשר לדון אדם בהעדר בעבירות מהסוג הנדון, וקובע חזקה כי מי שהוזמן ולא התייצב, יראוהו כמודה בעובדות הנטענות, ובית המשפט רשאי לדון אותו בהעדר. **ב. תנאי ביטול פסק דין בהעדר (סעיף 130 לחסד"פ):** בית המשפט מדגיש כי השיקולים לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הם שניים (כפי שנקבע בפסיקה, למשל ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל): 1. **סיבה מוצדקת להימנעות מהתייצבות:** האם הייתה סיבה אמיתית ומוצדקת לכך שהנאשמת לא התייצבה לדיון. 2. **חשש לעיוות דין:** האם יגרם לנאשמת עיוות דין אם לא תינתן לה "יומה" בפני בית המשפט. **ג. קיום דיון במעמד הצדדים:** בית המשפט קובע כי אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג, וייעשה רק בנסיבות חריגות בהן יש טעמים של ממש לביטול. בענייננו, בית המשפט לא מצא כי המחלוקת דורשת בירור עובדתי במעמד הצדדים. **ד. הזמנה כדין:** בית המשפט קובע כי הנאשמת זומנה כדין לדיון, כפי שאושר על ידי אישור המסירה התקין בתיק בית המשפט. לכן, יש לראות בה כמי שבחרה שלא להתייצב. **ה. בחינת טענת "טעות במועד הדיון":** בית המשפט דוחה את טענת ב"כ המבקשת בדבר טעות במועד הדיון. הוא מנמק זאת בכך שהטענה לא נתמכה באסמכתאות רלוונטיות (כגון צו 8 או אישור שירות מילואים של הנציג), לא ברור מי הוא אותו "נציג", וכן לא הוצג כל הסכם ייצוג שנחתם *לפני* מועד הדיון. ייפוי הכוח שהוצג נחתם *לאחר* מתן פסק הדין. לכן, לא ניתן לתת משקל לטענה זו. **ו. בחינת "חשש לעיוות דין":** בית המשפט קובע כי אין חשש לעיוות דין. הוא מסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 8427/17) המחייבת את המבקש להציג טעמים של ממש, הנתמכים במסמכים ובראיות, בעלי פוטנציאל לשינוי התוצאה. * **ביחס להרשעה:** בית המשפט מציין כי בפרוטוקול מיום 23.3.25, הנאשמת לא כפרה בביצוע העבירה, אלא ביקשה דחייה לתיקון הפגם. * **ביחס לעונש:** במסגרת הטיעונים לעונש, הודה ב"כ המאשימה כי הפגם תוקן. למרות היעדרותה של הנאשמת, נתון זה נלקח בחשבון בגזירת העונש, אשר עמד על 75 ימי מאסר (ולא פסילת מינימום של 3 חודשים הקבועה בחוק). לכן, גם ביחס לעונש, אין מקום לטענה של עיוות דין. **ז. עקרון סופיות הדיון:** בית המשפט מזכיר כי עליו לתת ביטוי לעקרון סופיות הדיון (כפי שנקבע, למשל, בע"פ (ב"ש) 4252/07). **4. הכרעה:** לאור כל האמור לעיל – העדר סיבה מוצדקת להיעדרות, העדר חשש לעיוות דין, ומתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון – בית המשפט דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. **5. עקרונות משפטיים וחידושים (בהקשר הספציפי של ההחלטה):** * **החלת הדין המהותי והפרוצדורלי:** ההחלטה מיישמת באופן מדויק את הוראות חסד"פ, הן בנוגע לאפשרות הדיון בהעדר (סעיף 240) והן בנוגע להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדר (סעיף 130). * **פסיקה מנחה:** בית המשפט מבסס את החלטתו על פסיקות מנחות של בית המשפט העליון (רע"פ 9142/01, רע"פ 8427/17), אשר קובעות את המבחנים המחמירים לבחינת בקשות לביטול פסק דין בהעדר – הצגת סיבה מוצדקת ו/או חשש ממשי לעיוות דין, אשר יש לבססם בראיות. * **הנטל על המבקש:** ההחלטה מדגישה כי הנטל להוכיח את קיומם של התנאים לביטול פסק דין בהעדר מוטל על מבקש הביטול. במקרה זה, הנאשמת כשלה בביסוס טענתה בדבר טעות במועד הדיון, בין היתר בשל היעדר אסמכתאות. * **עיוות דין – מבחן פוטנציאל השינוי:** בית המשפט מדגיש את הדרישה להציג "טעמים של ממש" ו"שיקולים כבדי משקל" בעלי "פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה" לצורך קביעת עיוות דין. היעדר התייצבות, גם אם יתוקן הפגם, אינו מביא אוטומטית לעיוות דין, במיוחד כאשר העונש הופחת ביחס לפסילת המינימום. * **סופיות הדיון:** ההחלטה מזכירה את חשיבות עקרון סופיות הדיון, אשר מקבל משנה תוקף כאשר בקשה לביטול פסק דין אינה מגובה כראוי. * **הגבלת הצורך בדיון פרונטלי:** ההחלטה מבהירה כי דיון במעמד הצדדים אינו ברירת המחדל, אלא החריג, ויידרש רק כאשר ישנה מורכבות עובדתית או משפטית משמעותית. בענייננו, סוגיית הייצוג והטענה בדבר טעות במועד נתפסו כניתנות להכרעה על בסיס הכתב. **סיכום:** ההחלטה מהווה יישום שמרני, אך קפדני, של הדין הקיים בנוגע לביטול פסק דין שניתן בהעדר. בית המשפט הקפיד על הדרישות הפרוצדורליות והמהותיות, והדגיש את הצורך בביסוס משמעותי של טענות המבקשת, במיוחד כאשר מדובר בטענה בדבר טעות במועד הדיון ובבחינת חשש לעיוות דין. הדחייה של הבקשה מבטאת את המחויבות לעקרון סופיות הדיון ולהבטחת יעילות ההליכים המשפטיים.