ת"א 36990-09-20

תקציר

השאלה המרכזית בתיק זה סובבת סביב פרשנותו של הסכם סיום שמטרתו לסיים את הסכם הניהול בין התובעת, פיק, לבין הנתבעות, יוניברסל ושגיא מוטורס. הסכם הסיום כלל ויתור הדדי על תביעות שני הצדדים. הנתבעים לא שילמו לפיק סך של 650,000 ₪ בתוספת מע"מ כאמור בהסכם, בטענה כי גילו מעילה רחבת היקף בשגיא מוטורס, שבוצעה במהלך שנות ניהולה של פיק. כך, הם "השעו" באופן חד צדדי את התשלום עד לסיום ההליכים וחקירת המשטרה. בית המשפט מצא כי לשון ההסכם ברורה וחד משמעית, ומשקפת את כוונת שני הצדדים לבצע ויתור הדדי על תביעות עם סיום הסכם הניהול, והתכלית הסובייקטיבית של ההסכם, כפי שנטען על ידי הנתבעים, אינה נתמכת בלשון החוזה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ביחס לטענותיהם בדבר מעורבותה של פיק במעילה הנטענת. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת פיק, והורה לנתבעים לשלם את הסכום המוסכם של 650,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2019 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויבו הנתבעים בכיסוי הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 47,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי אי התשלום מהווה הפרה של ההסכם, מה שמזכה את פיק לפנות לאכיפה, והפרת החוזה על ידי הנתבעים אינה יכולה להצדיק את טענתם כי פיק מנועה מלהגיש תביעה.