ת"א 50406-12-18

תקציר

לנתבעת ניתנה רשות להתגונן בתביעה שהגיש תובע בעניין דמי אחסנה שלא שולמו. התובעת סיפקה שירותים שונים לנתבעת, לרבות הובלה, אריזה ואחסנה, ותבעה תשלום עבור שירותים אלה בהתאם להצעות המחיר שניתנו לנתבעת. לא הייתה הסכמה מפורשת לגבי התנאים, מה שהוביל את בית המשפט להתייחס להודעת דוא"ל שנשלחה באוגוסט 2017 כהצעת מחיר תקפה. התובע הגדיל באופן חד צדדי את דמי האחסנה מבלי ליידע את הנתבע מראש, דבר שהשופט ראה בו הפרת הסכם. הנתבעת טענה כי חלק מהציוד המאוחסן שלה ניזוק, וביקשה לקזז את עלות הנזקים הנטענים כנגד דמי האחסנה, אך לא סיפקה כל ראיה לנזקים האמורים. השופט פסק לטובת התובעת בדבר הזכות לאחסן את ציוד הנתבעת בשל שכר טרחה שלא שולם, ודחה את טענות הנתבעת בעניין זה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא מסרה דוחות חודשיים, שכן לא היו ראיות להתחייבות כזו. משלא עמדו בבסיס ההסכם דו"חות חודשיים, נדחתה טענת הנתבעת לאי תשלום. סכום החובות נקבע, כולל שכר טרחה שלא שולם משנת 2018 ועד היום, בסך של 134,652 שקל, בצירוף אגרות בית משפט, שכר טרחת עורך דין וריבית משפטית. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכומים אלה. פסק הדין נמסר לבאי כוח הצדדים.