ת"א 21051-12-23

תקציר

פסק הדין דן בסמכותן של ערכאות שונות בישראל בתיק שבין מעסיק לעובד. למעסיק ולעובד סמכות שיפוט בלעדית לדון בבתי הדין האזוריים לפי סעיף 24 לחוק. לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות בין עובד למעסיק שעניינן יחסי עבודה, לרבות שאלות בדבר קיומם של יחסי עבודה. עם זאת, הדבר מסויג אם העילה מבוססת על פקודת הנזיקין. בפסק הדין מוזכרים מספר חוקים, בהם חוק זכות יוצרים, חוק המחשבים, חוק הנזיקין המסחריים ופקודת הנזיקין, כדי לקבוע לאיזו ערכאה סמכות לדון בתיק. כך למשל, השופט קובע כי חוק הנזיקין המסחריים אינו בסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה. לעומת זאת, עילות חוזיות ותביעות לשון הרע כאמור בכתב התביעה מצויות בסמכותו של בית הדין לעבודה משום שהן נובעות מיחסי עבודה. בסופו של דבר, השופט מחליט כי חלק מהעילות לכתב התביעה מצויות בסמכותו של בית משפט השלום, ואחרות בסמכותו של בית הדין לעבודה. מאחר שהמשיבה רצתה לברר תחילה את העילות שבסמכותו של בית הדין לעבודה, השופט מתיר זאת ומורה למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן שייבחן בבית הדין לעבודה. לאחר מכן על המבקשים להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום מיום זה. כמו כן חויב המשיב לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.