ת"א 47828-10-17

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע, חדד, ונגד התובעים, רויטמן והישיבה, בתביעה שטענה למרמה וקשירת קשר להונות. התביעה נסובה סביב הסכם לחכירת המקרקעין עליהם ישבה הישיבה, והתובעים טענו כי חדאד, יחד עם שני נתבעים נוספים, קשרו קשר להוציא מהם כספים במרמה. הטענה לא הוכחה. לא הייתה מחלוקת כי הסכם לחכירת הקרקע נכרת בין הישיבה לבין אחד הנתבעים, בן ארוש, הנמצא בהליכי חדלות פירעון. התובעים טענו כי חדאד, אף שלא היה חתום על ההסכם, היה צד לו, שכן הוא היה אמור להרוויח מביצועו. עם זאת, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שחדאד היה זכאי לפיצוי כספי כלשהו בגין עבודתו או שהוא היה צד להסכם. גרסתו של חדד לאירועים עוכבה בחקירה הנגדית, והסברו בנוגע לצ'ק על סך 70 אלף שקל שקיבל מרויטמן - שלטענת רויטמן היה חלק מתרמית - הועדפו על פני גרסתו של רויטמן. מתצהירו ועדותו של חדד, שהיו עקביים ונתמכו בחלק מהראיות, עולה כי הצ'ק היה תשלום עבור השכרת רכב לאחד הנתבעים האחרים, יעקובי, ולא היה לו כל קשר לתרמית הנטענת. יתר על כן, מאמציו של חדאד לסייע לישיבה – שכללו ניסיון להסדיר את זכויות התושבות של הישיבה על הקרקע, ארגון פגישות וניהול שיחות טלפון רבות – לא הוכחו כבלתי כנים. טענת התובעים כי מעשיו של חדד היו מראית עין שנועדה להונות את רויטמן ולהוציא ממנו כספים שלא כדין נדחתה. חדאד הכחיש כל מעורבות בהונאה לכאורה, וגרסתו לאירועים הייתה אמינה באופן כללי. לעומת זאת, עדותו של רויטמן – עד התביעה המרכזי – לא הייתה עקבית, והוא לא הביא ראיות שיגבו את טענותיו. עדים קריטיים שיכלו לשפוך אור על הסוגיות לא נקראו להעיד, מה שהכביד על התובעים. בסופו של דבר, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, והתביעה נדחתה. התובעים חויבו לשלם לחדאד הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 55,000 ₪.