עב"ל 39370-10-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה להארכת המועד להגשת ערעור. המבקשים טענו כי מעולם לא קיבלו את פסק הדין הראשוני, ולכן לא ערערו בתוך חלון הזמן הרגיל של 30 יום. עם זאת, פסק הדין אכן נשלח למבקש, והם היו מודעים לו זמן קצר לאחר נתינתו. עוד טענו המבקשים, כי לא היו מודעים לצורך בערעור לבית הדין הארצי, אך הדבר לא נחשב כסיבה מוצדקת לעיכוב, שכן ניתן היה לגלותו באמצעות בדיקה שגרתית. יתר על כן, סיכוייו של המבקש להצליח בערעור נחשבו נמוכים. משכך, בקשת הארכת המעצר נדחתה, בשל היעדר נסיבות מיוחדות, חוסר שקידתו של המבקש וסיכוייו הנמוכים להצלחת הערעור. החלטה זו התקבלה מתוך אינטרס של סופיות הדיון, והעובדה שהמבקש לא הגיש ערעור בתוך פרק זמן סביר, גם לאחר שנודע לו על פסק הדין.