ע"א 3794/18

תקציר

בפסק הדין נתן התייחס בית המשפט לסוגיות משפטיות הנוגעות לחובות הבנקים לפי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, הקובע כי אסור לבנקים לסרב באופן בלתי סביר להציע שירותים כגון פתיחת חשבונות עו"ש או קבלת פיקדונות. למרות החובה, בנקים יכולים לסרב לקבל שירות כאשר קיים יסוד סביר, כגון התנהגות בלתי הולמת של לקוחות או חשדות להלבנת הון ומימון טרור. החקיקה למניעת הלבנת הון מחייבת עוד את הבנקים לבצע זיהוי לקוחות, לעקוב אחר פעילות בחשבון ולדווח על עסקאות חשודות. בית המשפט בחן את החובות המפורטות בצו איסור הלבנת הון ובנוהל 411, והדגיש כי על הבנקים לזהות, לנטר ולדווח על פעילויות חשודות בחשבון, במיוחד כאלה שאינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון העסקי או פרופיל הלקוחות. אם לקוח אינו עומד בנוהלי הבנק למניעת הלבנת הון או מימון טרור, הדבר מהווה עילה סבירה לסירוב לשירות. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעורים במקרה ספציפי זה בשל ראיות מספיקות ובסיס סביר שסיפק הבנק, הקושר בין פעילות חשודה והתאגדויות של המערערים לבין הלבנת הון פוטנציאלית. המערערים לא הצליחו להפיג את חששותיו של הבנק, למרות הזדמנויות לעשות כן, ולכן ההחלטה לסגור את חשבונותיהם על ידי הבנק הייתה סבירה. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי אושרו, שכן התערבות הערעור במקרים אלה מוגבלת. יתר על כן, בית המשפט לא מצא סתירות או לחצים חיצוניים שהשפיעו על החלטת הבנק, וגם עילות דומות בסגירות בנקים אחרות לא היו רלוונטיות למקרה זה. לפיכך נדחו הערעורים, וכל אחד מהמערערים חויב לשאת בהוצאות הבנק.