בש"פ 3133/05

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את המערער עד למחרת אחר הצהריים. המעצר המקורי היה בחשד לגניבת ספרים, כולל ספרי קודש, ופריצה למחסן. המערער הודה בביצוע עשרים התפרצויות כאלה ולמשטרה היו ראיות לארבעה עשר מקרים של גניבת ספרים. בית משפט השלום הורה על שחרורו של המערער, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והורה על מעצרו. על מעצר זה הוגש ערעור, מה שהוביל לגזר הדין הנוכחי. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם יש לעכב את ביצוע החלטת השחרור, חוקיות "מעצר הביניים" כפי שהורה בית המשפט המחוזי והצדקת המעצר. באשר לעיכוב הביצוע, קבע השופט כי במקרים מסוימים, שחרור חשוד לפני שמיעת הערעור עלול לגרום נזק בלתי הפיך ולהעמיד את התביעה במצב בלתי אפשרי. בעוד שהסמכות להחליט על שחרור נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אי מתן אפשרות לערער על החלטת השחרור הוא בעייתי. בסוגיית מעצר הביניים אישר השופט את זכותו של בית המשפט המחוזי להורות על מעצר כאמור עד להחלטה בדבר החזקת המערער במעצר עד תום ההליכים. סמכות משנית זו, הנגזרת מסמכות המעצר, מותנית בקיומה של עילת מעצר ובהנמקה העומדת מאחוריה. במקרה דנן, היעדרותו של המערער מהדיון בבית המשפט, בעצת עורך דינו, הצדיקה את מעצר הביניים, אם כי בדיעבד. לבסוף, לגופו של עניין, קבע השופט כי אין הצדקה להמשך מעצרו של המערער עד לדיון הקרוב. נוכח הזמן הקצר שנותר עד לאותו דיון, מצבו הבריאותי של המערער והעובדה ששוחרר למעצר בית, קבע השופט כי יש לשחררו ולהורות לו להתייצב לדיון הקרוב.