ע"א 510/90

תקציר

במקרה שהוצג בפני בית המשפט העליון, ערערה המערערת, בתו היחידה מנישואיו הקודמים של המנוח, על הצוואה המשותפת של אביה ואשתו השנייה. היא טענה כי הופעלה השפעה מופרזת על אביה, קשיש בן 80 הסובל ממחלה ממארת, וטענה כי תלותו באשתו הובילה לכך שהיא השפיעה על הרצון לטובתה. בנוסף, היא טענה כי עריכת הצוואה המשותפת במסמך אחד מעידה על השתתפות שלא כדין של המשיב בניסוחה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את טענות המערער. בית המשפט ציין כי על המערערת מוטל הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת, דבר שלא עשתה, שכן טענותיה התבססו על ספקולציות בלבד ללא ראיות עובדתיות. עוד הדגיש בית המשפט כי עריכת צוואות הדדיות על ידי בני זוג היא פרקטיקה נפוצה ואינה מעידה מטבעה על השפעה בלתי הוגנת. היא הדגישה כי פעולת עריכת הצוואה היא הליך טכני ואינה כרוכה בדיונים ראשוניים בין בני זוג או מעצם נוכחותם של שני הצדדים בעת ניסוחה. בית המשפט לא מצא בסיס לטענה כי המשיב השתתף שלא כדין בעריכת הצוואה רק משום שהייתה במסמך אחד. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.