ע"א 2231/24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ומתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ע"א 2231/24 פלוני נ' פלוני ואח' (לפני בית המשפט העליון)** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלה האם אירוע עקיצת דבורה, שהובילה לשוק אנפילקטי ונזק מוחי, מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, ובפרט האם התקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם. **רקע עובדתי:** המערער והמשיב 1 נסעו ברכב שטח, אז הגיח נחיל דבורים והרכב "התנגש" בו. הצדדים עצרו, ירדו מהרכב לנקות את בגדיהם ואת הרכב מהדבורים. לאחר שחזרו לרכב, המערער החל להרגיש לא טוב, הובהל לבית חולים ואובחן כסובל משוק אנפילקטי שגרם לנזק מוחי. **טענות הצדדים ופסק דין בית המשפט המחוזי:** המערער טען כי האירוע מהווה תאונת דרכים. המשיבה (חברת הביטוח) טענה כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי, שכן הרכב שימש "זירה" בלבד. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך קביעה כי גרסת המערער הייתה "מתפתחת", כי לא עמד בנטל ההוכחה באשר לנסיבות התאונה (ובפרט מועד העקיצה), וכי לא הוכח קשר סיבתי משפטי. בית המשפט הבחין את המקרה מעניין "המרכז הזאולוגי" (רע"א 2820/20), וקבע כי הנזק לא נגרם מעצם ההתנגשות בנחיל הדבורים, אלא מעקיצת הדבורה, וגם אם התרחשה ברכב, הוא שימש כזירה בלבד. בית המשפט אף הפנה לעניין "בנימינוב" (ע"א (מחוזי ת"א) 679/98), בו נקבע כי עקיצת דבורה אינה מסוג הסיכונים שיוצר שימוש ברכב מנועי. **טענות המערער בערעור:** המערער טען כי בית המשפט קמא טעה ביישום ההלכות המשפטיות. לטענתו, לא הייתה הרחבת חזית, וכי בית המשפט קמא קבע עובדות שלא הוכחו. הוא טען כי ההתנגשות בנחיל הדבורים היא שגרמה לעקיצה, וכי גם אם העקיצה אירעה לאחר עצירת הרכב, היא מהווה חלק מהשימוש ברכב (בהתאם לעניין "כלל" – ע"א 5903/22). לשיטתו, התנגשות בנחיל דבורים היא סיכון הכרוך בנסיעת שטח, ולכן העקיצה והנזק נכללים במתחם הסיכון. המערער ניסה להבחין את המקרה מעניין "בנימינוב". **טענות המשיבה בערעור:** המשיבה תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת שני נימוקים: (1) לא הוכח שהעקיצה אירעה בעת הנסיעה, ולכן לא הוכח "שימוש ברכב מנועי". (2) הרכב שימש זירה בלבד, ולכן לא התקיים קשר סיבתי משפטי. המשיבה טענה כי הרחבת החזית נעשתה בסיכומים. בנוסף, נטען כי חוות דעת רפואית לבחינת חבות אינה מצריכה לפי חוק הפיצויים. המשיבה הדגישה כי הייתה עקיצה אחת בלבד, וכי העקיצה התרחשה ככל הנראה לאחר הירידה מהרכב, ופעולות הניקוי אינן נכללות ב"שימוש ברכב". **פסק הדין של בית המשפט העליון (השופט עמית):** 1. **היעדר קשר סיבתי עובדתי ומשפטי:** הנשיא עמית קיבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי. נקודת המוצא היא כי על המערער להוכיח את התקיימות רכיבי הגדרת "תאונת דרכים", כולל "שימוש ברכב מנועי" ו"קשר סיבתי". 2. **נטל ההוכחה:** צוין כי המערער לא עמד בנטל להוכיח מתי אירעה העקיצה, דבר העשוי כשלעצמו להוביל לדחיית התביעה. הובהר כי לצורך הוכחת החבות (ולא הנזק), לא תמיד ניתן להסתמך על סעיף 6א לחוק הפיצויים, וייתכן שיש להגיש חוות דעת רפואית לפי הדין הכללי. 3. **"שימוש ברכב מנועי" - מבחן הפעולה החיונית:** בית המשפט העליון בחן את חלופות העקיצה האפשריות (במהלך הנסיעה, לאחר עצירה והיציאה מהרכב, או בעת החזרה לרכב לניקוי). התקבלה קביעת בית המשפט המחוזי כי פעולות ניקוי הרכב מדבורים אינן מהוות פעולה חיונית ואינטגרלית לביצוע הנסיעה. נדחתה הטענה כי עצירת הרכב לצורך ניקוי דומה לעצירה לצורך שימוש באפליקציית ניווט (כפי שנקבע בעניין "כלל"), שכן ניקוי הרכב אינו נחשב פעולה טבעית ואינטגרלית לנסיעה, בניגוד לשימוש באפליקציית ניווט. הושווה הדבר לעצירה לשם הוצאת דברי מאכל (עניין "קרנית" – רע"א 19904-10-24). 4. **"קשר סיבתי משפטי" - מבחן הסיכון ושכל הישר:** * **מבחן הסיכון:** המבחן המרכזי לבחינת קשר סיבתי משפטי הוא מבחן הסיכון, בשילוב מבחן שכל הישר. הסיכון צריך להיות סיכון תחבורתי, שנועד החוק להגן מפניו. * **הרכב כ"זירה":** כאשר השימוש ברכב לא תרם תרומה רלוונטית לנזק, או שהסיכון שהתממש אינו סיכון תחבורתי אופייני, הרכב ייחשב "זירה" בלבד. * **עקיצת דבורה כסיכון לא-תחבורתי:** נקבע כי עקיצת דבורה, בפני עצמה, אינה מסוג הסיכונים ששימוש ברכב מנועי יוצר. זהו סיכון שכיח בכל מקום, ולא סיכון תחבורתי ייחודי. גם אם ההתנגשות בנחיל הדבורים היא שהובילה לעקיצה, הסיכון מ"התנגשות" ברכב לא תרם תרומה רלוונטית להתרחשות העקיצה עצמה. * **הבחנה מעניין "בנימינוב":** אמנם המקרה דומה לעניין "בנימינוב", בו נקבע כי עקיצת דבורה אינה סיכון תחבורתי. טענת המערער כי בענייננו ההתנגשות בנחיל הדבורים היא שגרמה לעקיצה, אינה משנה את מהות הסיכון מבחינה משפטית. גם אם היה קשר עובדתי (סיבה-בלעדיה-אין), לא היה בכך כדי ליצור קשר סיבתי משפטי. 5. **הבחנה מעניין "המרכז הזאולוגי":** * **מהות הסיכון:** ההבחנה המרכזית היא ב**מהות הסיכון**. בעניין "המרכז הזאולוגי", הפגיעה של עדר אנטילופות ברכב בפארק ספארי נחשבה סיכון טבעי וסביר למסלול נסיעה ייחודי זה (נסיעה בפארק ספארי). זאת, בשונה מנסיעה רגילה. * **ההבדל במקרה דנן:** הסיכון להיעקץ מדבורה אינו סיכון אופייני לסיכוני דרך, גם בנסיעת שטח, והוא יכול להתממש בכל מקום. הדגש הוא על כך שהנזק נגרם מעקיצת הדבורה עצמה, ולא מעצם ההתנגשות בחיה (כפי שקרה בעניין "המרכז הזאולוגי"). 6. **סיכום:** בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוכח קשר סיבתי משפטי. היחס בין השימוש ברכב לבין הנזק הוגדר כיחס מקרי (coincidence) ולא יחס סיבתי (causality). לאור זאת, הנזק נותר "יתום" מבחינת אחריות לפי חוק הפיצויים. 7. **הוצאות:** הוחלט שלא לפסוק הוצאות בערכאה זו. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות מרחיבה של "שימוש ברכב מנועי" מול מגמה מצמצמת:** פסק הדין ממשיך את המגמה של בתי המשפט, ובפרט העליון, לפרש באופן מצמצם את המונח "שימוש ברכב מנועי" כאשר הוא נוגע לפעולות שאינן מהותיות לליבת הנסיעה. ההשוואה בין שימוש באפליקציית ניווט (שנחשבת לחלק אינטגרלי מהנסיעה) לבין ניקוי הרכב מדבורים (שאינו כזה) מדגימה את הגבולות של פרשנות זו. * **מבחן הסיכון כמבחן דומיננטי לקשר הסיבתי המשפטי:** פסק הדין מדגיש את מרכזיות מבחן הסיכון (בשילוב שכל הישר) לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי. הוא מבהיר כי גם אם קיים קשר עובדתי (סיבה-בלעדיה-אין) בין השימוש ברכב לנזק, אם הסיכון שהתממש אינו סיכון תחבורתי טיפוסי, לא ייחשב הדבר כתאונת דרכים. * **הבחנה בין "זירה" ל"שימוש":** פסק הדין ממחיש את ההבחנה בין מצב בו הרכב משמש אך "זירה" להתרחשות הנזק, לבין מצב בו השימוש ברכב תרם באופן ממשי ורלוונטי להתרחשות הנזק. * **הבחנה בין סוגי סיכונים:** ההבחנה המרכזית בין מקרה זה לעניין "המרכז הזאולוגי" מתמקדת במהות הסיכון. סיכון שאינו טבעי וייחודי לסביבת הדרך והשימוש בה (כמו עקיצת דבורה) אינו נכנס תחת כנפי חוק הפיצויים, גם אם הוא מתרחש במהלך השימוש ברכב. זהו חידוד של הקריטריונים הקובעים מתי סיכון נחשב "תחבורתי". * **דגש על נטל ההוכחה:** בית המשפט מזכיר את חשיבות נטל ההוכחה המוטל על הנפגע להוכיח את קיום רכיבי תאונת הדרך, ובפרט את מועד התרחשות הפגיעה, כאשר הדבר רלוונטי לשאלת הקשר הסיבתי. * **הבחנה בין הוכחת חבות להוכחת נזק:** ההערה לגבי סעיף 6א לחוק הפיצויים מזכירה את ההבחנה העקרונית בין הוכחת עצם קיום תאונת דרכים (חבות) לבין הוכחת היקף הנזק. **הערה:** למרות שהניתוח מתבסס על המידע שסופק, חשוב לזכור כי בית המשפט התייחס לעובדות כפי שהוכחו או נטענו, ולקביעותיו בשתי הערכאות הקודמות.