ת"א 1134/95

תקציר

כך במקרה של רייכרט תעשיות בע"מ, חברה שייצרה ושיווקה מוצרי בטון, שהעסיקה כ-100 עובדים ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה הונפקה לציבור בשנת 1993 אך הגישה בקשה לפירוק שנתיים לאחר מכן, בטענה לאי סדרים חמורים במערכות הפיננסיות והחשבונאיות שלה. התובע, בעל מניות שרכש מניות וכתבי אופציה במהלך ההנפקה, טען למרמה, זיוף והפרות של דיני ניירות ערך, וביקש להגיש תובענה ייצוגית בשם כל בעלי המניות שנגרמו להם הפסדים כספיים. בית המשפט נדרש להחליט האם לאשר את התובענה הייצוגית בהתאם לתנאים הקבועים בחוק ניירות ערך. בית המשפט קבע כי התובע עמד ברוב הדרישות. ראשית, התביעה הוגשה בתום לב, והייתה אפשרות סבירה ששאלות משותפות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. מנכ"ל החברה עצמו אישר את קיומם של אי סדרים ודיווחים כוזבים, מה שיצר סיכוי סביר להצלחה. שנית, גודלה של הקבוצה הצדיק את התביעה הייצוגית, שכן רוב בעלי המניות היו יחידים, והגשת תביעות אישיות תהיה לא מעשית ויקרה. שלישית, התובענה הייצוגית הייתה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, שכן היא הייתה החלופה המעשית היחידה לפיצוי מספר רב של בעלי מניות. לבסוף, בית המשפט מצא את התובע כמייצג מתאים של הקבוצה, למרות שהיה משקיע פשוט ללא מומחיות כלכלית, שכן הוא שכר עורך דין מנוסה שיסייע לו. עם זאת, בית המשפט התנה את האישור בכך שהתובע ימלא דרישות מסוימות בלוחות זמנים מוגדרים, לרבות צירוף עורך דין מנוסה לצוות המשפטי שלו, הצטרפות לחברה כנתבע נוסף והצגת תוכנית מספקת למימון עלויות המשפט. ככלל, פסק הדין מהווה תקדים חשוב לאישורי תובענות ייצוגיות, תוך הדגשת הצורך לאזן בין האינטרסים של התובעים והנתבעים, הבטחת משפט הוגן תוך קידום שלטון החוק והגנה על האינטרסים של הציבור.