בג"צ 58/08

תקציר

בית המשפט דן בעתירה שעניינה סכסוך שיפוטי בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, הנובע מהתנגשות ארוכת שנים של "מרוצי רשויות" בתיקי דיני משפחה בישראל. המשיבה מס' 3 טענה לדחייה על הסף, בשל הסתרת העובדות לכאורה על ידי העותרת והשלב המתקדם של ההליכים בבית הדין הרבני. מבחינה היסטורית, חילוקי דעות משפטיים נוגעים לאיזה בית משפט צריך לכהן כאשר תיקים מוגשים בצמוד זה לזה. המקרה ההיסטורי של פלמן קבע כי בדרך כלל, התביעה הראשונה שהוגשה קובעת סמכות שיפוט אלא אם כן קיימים פגמים פרוצדורליים משמעותיים. במקרה דנן, תביעתו של המבקש הוגשה זמן קצר לפני תביעת המשיב, אך הוצגה בפניו באיחור, דבר המצביע על חשד לחוסר תום לב. בית המשפט התלבט האם עיכוב זה מצדיק העברת סמכות לבית הדין הרבני. למרות שהכיר בחוסר תום לב פרוצדורלי בשל ההגשה המאוחרת, היסס בית המשפט לבטל את החלטת בית הדין הרבני משום שהליכים ממושכים ורצופים גרמו לנזקים, וכל עיכוב נוסף עלול להאריך את הסכסוך שלא לצורך. תוך שימת דגש על כבוד שיפוטי הדדי, אישר המשנה לנשיא, אליו הצטרפו השופטים פרוקצ'יה ומלצר, את סמכותו של בית הדין הרבני, ודחה את העתירה מבלי להטיל הוצאות, תוך שהוא משקף איפוק בשינוי פסקי דין שכבר נערכו והתייחסות שיפוטית בין בתי המשפט.