ת"א 35682-12-20

תקציר

התובעת, בעלת קונדיטוריה, תובעת את הנתבעים לפנותם מהחנות ששכרו ממנה במשך כ-37 שנים. הנתבעים הם שלושה שוכרים המנהלים יחד את החנות. התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות במספר דרכים, דבר המקנה לה זכות לפנותם. ראשית, לטענתה, הנתבעים הפסיקו לשלם דמי שכירות והוצאות שירות עבור החנות. עם זאת, השופטת מצאה כי העיכוב בתשלום לא היה חמור דיו כדי להצדיק פינוי, במיוחד בהתחשב בהשפעות מגפת הקורונה ובהימנעותה של התובעת מלהזהיר את הנתבעים מפני ההפרה. שנית, טוענת התובעת כי הנתבעים 2 ו-3 העבירו את זכויותיהם בחכירה לנתבעת מספר 1, ובכך זנחו למעשה את חוזה החכירה. השופטת פסקה לטובת התובעת בעניין זה, וקבעה כי הנתבעים 2 ו-3 אכן זנחו את חוזה השכירות, ומאחר שבהסכם השכירות נקבע במפורש כי פעולה כזו תהווה הפרה, קמה לתובעת הזכות לפנותם. יתר על כן, מאחר שבהסכם נקבע גם כי כל הפרה תקנה לתובע את הזכות לפנות את כל הדיירים, קבעה השופטת כי התובעת יכולה לפנות גם את הנתבעת מספר 1. למרות שפסק לטובת התובע, הורה השופט להתנות את הפינוי בכך שהתובע ישלם לנתבעים 447,500 ₪ כפיצוי, שכן הנתבעים שילמו דמי מפתח עבור החנות לפני עשרות שנים. כמו כן הורה השופט לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. צו הפינוי יבוצע רק אם התובע יפקיד את סכום הפיצוי, בניכוי דמי השכירות עבור החנות, אצל עורך הדין של הנתבעים בתוך 45 יום. יש לפנות את החנות תוך 21 יום מיום הפקדת הפיצוי.