ע"פ 8557/22

תקציר

במקרה דנן, החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, שכן לא היו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות כזו. ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלשנות עונשים אלא אם נפלה טעות מהותית או אם העונש סוטה באופן משמעותי מהמדיניות שנקבעה. במקרה זה נשקלו הערכות פסיכיאטריות מפורטות ועדויות מומחים, כאשר בסופו של דבר העדיף בית המשפט את עדותו של המומחה מטעם המשיב. השאלה העיקרית הייתה האם הפרעותיו הנפשיות של המערער מקלות באשמתו, אך בית המשפט לא מצא הצדקה כזו. המערער נמצא מסוגל לשלוט במעשיו, ומצבו הנפשי לא פגע ביכולתו לתפוס את תוצאות מעשיו. בנוסף, גזר דינו המקיף של בית משפט קמא שקל הן את חומרת עבירות ההצתה של המערער והן את ההקשר הספציפי, כגון הסכנות הנשקפות לאזורי מגורים צפופי אוכלוסין בשעות הלילה, המדגישים את מידת החומרה הגבוהה של מעשיו. על אף שהוכרו נסיבותיו הפרטניות של המערער, הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו והיעדר אפשרויות שיקום, הביאו את בית המשפט לשים את שלום הציבור בראש סדר העדיפויות. עוד ציין בית המשפט כי שירות בתי הסוהר עשוי להעניק טיפול הולם למצבו המורכב של המערער. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין אושר, כפי שהוסכם על ידי הרכב השופטים.