ע"א 6528/99

תקציר

בערעור אזרחי מס' 8441/99 ו-6528/99 דן בית המשפט העליון בתביעות הסותרות בין אהרן וקסלמן לבין בנק לאומי ישראל בע"מ. הבנק הגיש תחילה תביעה נגד וקסלמן בשל יתרת חובותיו של עמנואל, שווקסלמן ערב להם באופן אישי. בעקבות זאת הוטל עיקול זמני על כספיו של וקסלמן. וקסלמן, מצדו, הגיש תביעה נגד הבנק בטענה לפיצויים מעיקול זה, שלטענתו הפר הסכם פשרה קודם ואת חובות הנאמנות של הבנק. הערכאה הנמוכה יותר שילבה את שתי התביעות, ובשל אי תגובת הבנק לצווים פרוצדורליים, דחתה את טענותיה ופסקה לטובתו של וקסלמן. בית המשפט העליון בחן האם הערכאה הנמוכה יותר הייתה נוקשה מדי בדחותה את טענות הבנק, נוכח התעלמותו השיטתית מצווי בית המשפט. היא אישרה את פעולותיה של הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי מחיקת כתבי טענות מוצדקת במקרים של אי ציות בוטה. עם זאת, פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בעניין נזקיו של וקסלמן ספג ביקורת על חוסר בהירות והלימות בהסבר הפיצוי המוערך, וכתוצאה מכך הוחלט על הארכת מעצר חלקית לצורך בירור נוסף לגבי סכום הפיצוי. עוד הובהר פסק הדין כך שאחריותו של הבנק לנזקים הנובעים מעיקול מוגבלת בכתב ההתחייבות, אך אין בכך כדי למנוע תביעות פוטנציאליות אחרות נגד הבנק. בית המשפט העליון חייב את הבנק לשלם את שכר טרחתו והוצאותיו של וקסלמן, תוך שהוא מורה לבית המשפט המחוזי לבחון מחדש ולהסביר באופן ברור את הפיצוי שנפסק, ובכך לשקף גישה מאוזנת להפרות פרוצדורליות ולצדק מהותי.