ת"א 2222/99

תקציר

פסק הדין המדובר הוא סכסוך רכושי על בעלות על שתי חלקות קרקע בטייבה, גושים 7850 ו-7844, בשטח כולל של 50,000 מ"ר. נסוב התיק סביב הצהרת ויתור שהוציא בשנת 1964 סבם המנוח של התובעים, לפיה נכדיו יירשו את הזכויות במקרקעין המדוברים. נקודת המחלוקת העיקרית היא פרשנות גבולות הצהרת הוויתור, שכן לא צורפו לה מפה או תרשים. התובעים טוענים כי כוונת סבם הייתה להעביר 50 דונם, ואילו הנתבעים טוענים כי יש להשתמש בקואורדינטות הברורות המוזכרות בהכרזה לצורך קביעת הגבולות, השווים לכ-10 דונם. לאחר פסיקת בית המשפט העליון, שהורתה לערכאה נמוכה יותר להחליט על ההיקף המדויק של הקרקע שהועברה, הציגו הצדדים חוות דעת מומחים ומפות לתמיכה בטענותיהם. המחלוקת המרכזית נוגעת לגבולות הדרומיים והמזרחיים. באשר לגבול הדרומי, בית המשפט מצדד בנאשמים, ומקבל את פרשנותם לקואורדינטות הגיאוגרפיות המוזכרות בכתב הוויתור, המוביל לשטח של כ-10 דונם. מסקנה זו מתבססת על אופיו המפורט והמפורש של לשון ההצהרה, ולכן קביעת הגבול השרירותית של התובעים פחות מתקבלת על הדעת. באשר לגבול המזרחי, בית המשפט מקבל שוב את טענת הנתבעים, המזהה את הגבול על בסיס מרפסת בתוך הנכס, כפי שתוארה על ידי המהנדס המומחה מטעמם. שטח זה, המסומן במפת הנתבעים, נתמך גם בהחזקת התובעים במקרקעין המדוברים. בכך פוסק בית המשפט לטובת הנתבעים, וקובע כי התובעים זכאים לשטח שהתוו, הקטן משמעותית מ-50 הדונם שנפסקו בתחילה על ידי הערכאה הנמוכה יותר. פסק הדין, שניתן בהיעדר באי כוח הצדדים, קובע כי לא ייפסקו הוצאות, ופסק הדין יוגש לעורכי הדין של הצדדים באמצעות דואר רשום.