עת"מ 28736-06-19

תקציר

פסק הדין עסק בעתירה נגד מדיניות חדשה של ועדת התכנון המקומית בנוגע לתמ"א 38, שמטרתה חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בישראל. בית המשפט דחה את טענותיה המקדמיות של הוועדה המקומית כי העתירה היא אקדמית או חסרת שחר, וקבע כי מדובר בסוגיות בעלות משמעות משפטית המצדיקות ביקורת שיפוטית. בית המשפט מצא כי המדיניות החדשה הפכה באופן פסול את ברירת המחדל של מתן היתרים לפי תמ"א 38, תוך הצבת מכשולים מוגזמים על קבלת אישורים והצבת קריטריונים בלתי מורשים כגון שיקולים הומניטריים ותקציביים. היא מתחה ביקורת על הוועדה המקומית על כך שהרחיבה את שיקול דעתה מעבר לזה שמעניקה התכנית ולא ביססה את מדיניותה על בסיס עובדתי או משפטי מוצק. בית המשפט הדגיש כי תמ"א 38 מעדיפה את ההגנה על חיי אדם על פני האינטרסים העירוניים, וכי מדיניות הוועדה חרגה שלא כדין מעדיפות זו. כתוצאה מכך ביטל בית המשפט את המדיניות החדשה, החזיר את המדיניות משנת 2017 והורה לוועדה לזרז בקשות תלויות ועומדות להיתרים. היא גם הורתה לוועדה המקומית לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר, וחזרה והדגישה כי מנגנונים משפטיים חלופיים צריכים להתייחס לכל סוגיה מוניציפלית, ולא למדיניות שבוטלה.