בר"ע 51823-10-14

תקציר

במקרה שהוגש לבית המשפט האזורי בבאר שבע, נדרשה חברה, שהעסיקה שלושה משיבים כאזרחים זרים ומבקשי מקלט בישראל, לשלם להם זכויות סוציאליות, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המחלוקת התעוררה בשאלה האם החברה יכולה לנכות סכומים המייצגים נקודות זיכוי ממס הכנסה שקיבלו המשיבים במהלך העסקתם, כאשר החברה טענה כי סכומים אלה שולמו בטעות ויש להחזירם לרשות מס הכנסה. בית המשפט דחה טענת קיזוז זו, שכן החוב לא הוכח ולא הוכח. כדי להגן על זכויות המדינה, חלק מהסכומים שנפסקו היו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות למשך 60 יום, מה שיאפשר למדינה לטפל בהשבת נקודות הזיכוי. החברה ערערה וביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, מחשש שתישא בנטל המס אם לא ניתן יהיה לחייב את המשיבים. המשיבים התנגדו לעיכוב בטענה שהחוב היפותטי ולא ניתן לקזז אותו. הם היו פתוחים להפקיד את הסכומים השנויים במחלוקת בנאמנות עד להחלטה ברשות הערעור. בית הדין הציע לנהל משא ומתן, שהסתיים בהסכמה לעכב את הביצוע, בתנאי הפקדת הסכומים, אולם נמשכו חילוקי הדעות בשאלה האם הכספים צריכים להיות מוחזקים בידי בא כוח המשיבים או בקופת בית הדין. בית המשפט החליט כי יש להפקיד את הסכומים בקופת בית הדין בערבות בנקאית עד למועד שנקבע, שאם לא כן, עיכוב הביצוע יבוטל והחברה תצטרך לקיים את פסיקת בית הדין האזורי. בקשות השהייה אושרו, תוך התחשבות בהוצאות במהלך הדיונים לגופו של ערעור.