ת"א 5925-03-19

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לטענת התובע כי הנתבע חייב לו עמלות על פי הסכם משנת 2008, אשר הנתבע מכחיש. הנתבעת טוענת כי הוסכם בעל פה כי התובע יקבל במקומו תשלום חודשי קבוע. השופטת מצדדת בנתבעת, בעיקר בשל התנהלותה ארוכת הטווח של התובעת הדורשת בקפדנות תשלומים מסוימים תוך התעלמות עקבית מעמלות, המעידות על הסכמה לוותר עליהן. שנית, התובעת מעולם לא הציגה דרישות כלשהן לתשלום עמלות, מה שאפשר לחלק מהתביעות להפוך לחסויות בחוק. שלישית, התובע לא דרש נתוני הכנסות בזמן אמת, מהם נגזרו העמלות, דבר שאינו מוסבר בהתחשב באופיו המוקפד. רביעית, התובעת לא כללה את העמלה בחישובי הנתבעת למרות שהיא זו שהכינה את ההצעות. חמישית, הסבריו של התובע בחקירה הנגדית, לפיהם דחה את דרישת העמלות עד לפרישתו, מעלים קשיים ולמעשה תומכים בגרסת הנתבע לאירועים. לבסוף, דבריו של התובע במהלך פגישה מוקלטת בשנת 2018, חודשים ספורים לפני הגשת התביעה, מודים כי ידע שלא משלמים עמלות. השופטת מגיעה למסקנה כי טענת הנתבע עומדת בעינה ולפיכך דוחה את התביעה, ומורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.