ע"א 1370/91

תקציר

במקרה זה, סופר ערבי ידוע ומייסד המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שכיהן גם כחבר כנסת, הוכפש במאמר שפרסמו המערערים, שתיאר אותו כבוגד הרודף רווח אישי. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בלשון הרע ופסק לכותב פיצויים בסך 16,000 ₪. המערערים ערערו על ההחלטה, אך בית המשפט העליון דחה את ערעורם, והותיר על כנו את פסיקת לשון הרע ואת סכום הפיצוי. הכותב ערער נגדית, בטענה לפיצויים גבוהים יותר, בטענה שאופיו החמור של המאמר מצדיק פיצויים מוגדלים. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה לשנות את שיקול דעתו של השופט קמא. היא ציינה כי נשקלו חילופי דברים קשים קודמים בין הכותב למערער, ופסק הדין נועד להימנע מפגיעה כלכלית בפרסום המערערים. המשפט קבע את הפיצוי על בסיס הנזק הכולל, לרבות עוגמת הנפש, מבלי לפסוק פיצויים עונשיים, שכן גם הכותב עסק בעבר בביקורת גסה. בית המשפט העליון מצא את הפיצוי ראוי, תוך שהוא מדגיש את הצורך של אנשי ציבור לעמוד בביקורת ציבורית אינטנסיבית, אם כי הבחין באופי אי-הביקורת של מאמר הגנאי. לפיכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והותירו את הפיצוי המקורי על כנו, בעוד כל הצדדים כיסו את הוצאותיהם בערעור שכנגד בהתאם לפסק דינו של השופט מצא, בהסכמת השופטים לוין ובך.