ת"א 299/96

תקציר

התובעת, שרה קופרמן, נפגעה בתאונת דרכים בשנת 1993 ותבעה את הנתבעים, חברת ביטוח הרכב שלה, לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובעת טענה כי התאונה גרמה לה לכאבי גב עזים ולסיבוכים רבים שהביאו למספר ניתוחים וטיפולים. הנתבעים טענו כי מצבה של התובעת לא נבע רק מהתאונה אלא גם מעברה הרפואי ומפציעותיה הקודמות. בית המשפט מצא כי מצבה הרפואי הנוכחי של התובעת נבע בחלקו מהתאונה ובחלקו בשל ההיסטוריה הרפואית הקודמת שלה. היא קבעה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 53.2%, תוך ייחוס 30% מנכותה למצבה לפני התאונה. בית המשפט פירט את הכנסותיה של התובעת טרם התאונה, בהתבסס על שומות המס שלה, וקבע כי פוטנציאל השתכרותה הוא השכר הממוצע במשק. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת איבדה לחלוטין את יכולתה לעבוד ממועד התאונה ועד סוף שנת 2001 וחישב את הפסדי שכרה בעבר בהתאם. בתקופה משנת 2002 ואילך העריך בית הדין את נכותה התפקודית בשיעור של 50% וחישב הפסדי שכר עתידיים. בית המשפט פסק לתובע 74,431.72 ₪ בגין נזק לא ממוני, וכן 600,000 ₪ עבור עבר ו-1,239,017.90 ₪ עבור סיוע עתידי מאחרים. כמו כן נפסק לתובע פיצוי בגין התאמות בדיור, הגדלת צרכי הכביסה, הוצאות ניתוחים בארה"ב וביוון, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, הוצאות ניידות ועלות ציוד עזר. סכומים אלה הופחתו ב-30% על מנת להתחשב במצבו הקודם של התובע. לאחר ניכוי הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי והוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ, סך הפיצויים המגיעים לתובע עמד על 2,842,852.20 ₪. מסכום זה הופחתו התשלומים התכופים ששולמו לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ ואת שכר הטרחה החל על התביעה. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבעים נדרשו לשלם לה את הסכומים שנקבעו.