ע"ע 28253-01-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. התביעה המקורית, שהוגשה על ידי עובד לשעבר נגד מעסיקו, ביקשה תשלום עבור פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים ופיצויים בגין היעדר הפרשות לפנסיה והלנת שכר. בית הדין האזורי דחה את התביעות בגין פיצויי פיטורים, תקופת הודעה מוקדמת והפרשי שכר מינימום, אך פסק לתובע 14,011 ₪ בגין סעיפים אחרים, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הבקשה להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין זה התבססה על טעות ומחדל לכאורה, נטען על ידי בא כוח המבקש, אשר טען כי נודע להם על קיומו של פסק הדין רק ביום 4.12.2013, וכי סברו כי המועד האחרון להגשת ערעור הוא 4.1.2014. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן הרישומים הראו כי פסק הדין ניתן לבא כוח המבקש ביום 19.11.2013, והמבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. זאת ועוד, סיכויי הצלחת הערעור נחשבו נמוכים על ידי בית המשפט, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על מסמכים כתובים והעדפת גרסתו העובדתית של המשיב. מאחר שהערר הוגש כחודש לאחר המועד האחרון, ולא היו נסיבות מיוחדות המצדיקות את השיהוי, נדחתה הבקשה להארכת מועד. בנוסף, חויב המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דינו בגין בקשת ההארכה, בסך 1,500 ₪.