רת"ק 9819-06-23

תקציר

הערעור, שמקורו במחלוקת בין מתמחה למתמחה, מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא נדחה, ושתי התביעות נדחות. פסק דינו של בית משפט קמא לא התייחס לסעיף מכריע בהסכם – סעיף 7.1 – המקנה לחברה את הזכות לסיים את ההתמחות לאלתר ומשחרר את הצדדים מכל תביעה. סעיף זה ברור וחד משמעי במשמעותו ומקבל קדימות על פני סעיפים אחרים העשויים לסתור אותו, מה גם שהחוזה נוסח על ידי החברה המשיבה ומעדיף אותם. לפיכך, המתמחה המערערת אינה נדרשת לשלם עבור תקופת ההתמחות שלאחר הפיטורים. בנוסף, תביעת המשיב להשבה אינה מתקבלת, שכן החוזה בוטל מכוח הסעיף הנ"ל ולא מחמת הפרה או פגם. כמו כן, נסיבות הביטול והעובדה שאף אחד מהצדדים לא ביקש השבה בתביעותיהם הראשוניות פירושן שלא יינתן צו השבה. בית המשפט מסכים גם עם הכרעתו של בית משפט קמא במרכיבים אחרים של פסק הדין, כגון דחיית תביעת המערער לשכר טרחה ודרישת המשיב לתשלום עבור "לידים". הערעור התקבל, ופסק הדין מבוטל בשל מחדלו של בית משפט קמא שלא התייחס לסעיף 7.1. כל צד יישא בהוצאותיו, וניתן יהיה להחזיר למערער את הערבות שהופקדה לצורך הערעור.