הפ"ב 61993-05-13

תקציר

בבעלות המשיבים מחצית מגרש בחדרה אותו מבקשת המבקשת לפתח למגדל מגורים. שני הצדדים חתמו על הסכם קומבינציה המפרט את התנאים ולוחות הזמנים של פרויקט הבנייה. המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בהסכם וביקשה ארכות מרובות, אותן נענו המשיבים. עם זאת, לאחר שנים של עיכובים וללא התקדמות משמעותית, ביטלו המשיבים את ההסכם, מה שגרם למבקש להגיש בקשה לצו מניעה זמני. המבקש טען כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב וביקשו להגן על זכויותיהם בכך שמנעו מהם להתקשר בחוזה עם צד שלישי. בית המשפט בחן את הבקשה לצו מניעה זמני ומצא כי המבקש לא הוכיח סיכויי הצלחה סבירים לגופו של עניין. המבקש לא הביא כל ראיה להיתר בנייה או מימון בנקאי, שהיו תנאים מוקדמים לתחילת הפרויקט ונדרשו על פי ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקשת התמהמהה בהגשת הבקשה ופנתה לבית המשפט רק לאחר שהבינה כי המשיבים רציניים בכוונתם לבטל את ההסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנהלות המשיבים, אף שהייתה פגומה, לא היוותה הפרה יסודית של ההסכם. הם ביטלו את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש, אך פעולה זו לא הייתה בלתי חוקית, והעניקו למבקש מספר ארכות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן המבקשת לא הצליחה להוכיח יכולת לעמוד בדרישות ההסכם, וצו המניעה רק יגרום לעיכובים נוספים בפרויקט הבנייה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני והורה למבקש לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין. הסעד הזמני שניתן למבקש בוטל, ואיפשר למשיבים לפנות לאפשרויות אחרות לפיתוח הקרקע.