ע"א 10717/05

תקציר

הערעור מתייחס להיקף זכותם של מטפחים בזני צמחים, לנסיבות בהן ניתן לממש זכות זו ולסעדים העומדים לרשות בעל הזכות במקרה של הפרתה. המערערות הן חברות מהולנד, אשר רשמו בישראל את הזכויות בחלק מזני צמחי הגרברה שגידלו. המערערים משווקים את שתילי הזנים המוגנים (כמו גם הזנים הבלתי מוגנים) בישראל, באמצעות סוכניהם ומפיציהם. המשיבים הם אב ובנו, המגדלים ומשווקים זני גרברה. בעבר רכשו המשיבים שתילים מסוכני המערערים ושיווקו את הפרחים שגדלו מהם באמצעות המועצה לייצור ושיווק צמחי נוי. המערערים טוענים כי המשיבים ניצלו את הזנים המוגנים באופן הכרוך ברבייה חוזרת ונשנית של הזן, ללא רשותם, בניגוד לדין, ולפיכך הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי למתן צו מניעה נגדם. המשיבים טענו כי ניצול הזנים נעשה ברשות המערערים, ועל כן מותר. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים והורה להם לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לטענת בית המשפט המחוזי, המערערים לא הוכיחו כי דיווחיהם העצמיים של המשיבים בדבר היקף ניצולם את הזנים המוגנים היו שגויים, ועל כן היו רשאים המשיבים להמשיך ולנצל את הזנים כפי שעשו בעבר. המערערים ערערו על פסק הדין לבית משפט זה. השאלה העיקרית שיש להשיב עליה היא האם ניצלו המשיבים את הזנים המוגנים באופן הכרוך ברבייה חוזרת ונשנית של המין, ללא רשות המערערים. אם כן, אזי זכאים המערערים לצו מניעה כנגד המשיבים, כאמור בחוק זכויות מטפחים. השופט מלצר קיבל את עמדת המערערים וקבע כי המשיבים ניצלו את הזנים המוגנים באופן של רבייה חוזרת ונשנית של המין, ללא רשות המערערים, בניגוד לדין. ניצול זה מהווה פגיעה בזכותם של המערערים למטפחים, המזכה אותם בצו מניעה. עם זאת, אין בידי המערערים לאסור על המשיבים לנצל את הזנים המוגנים בכל דרך אחרת, שאינה כרוכה בגידול חוזר, שכן איסור כזה אינו מימוש זכות המטפחים, אלא הרחבתה אל מחוץ לגבולות המונופולין המוקנה לבעל הזכות על פי דין. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיבים אחראים ביחד ולחוד לפגיעה בזכותם של המערערים. הדבר נובע מדוקטרינת ההפרה התורמת, המוכרת בדיני הפטנטים ובדיני זכויות יוצרים, וכן מחובת הזהירות הכללית בדיני הנזיקין, החלה על בעל השטח בו בוצעה העוולה. השופט מלצר קבע כי על המשיבים להימנע מכל ניצול הכרוך בהשבחה חוזרת ונשנית של הזנים המוגנים, שבהם יש למערערים זכות רשומה של מטפחים, למטרות מסחריות, ללא רשותם. בכלל זה חל איסור גידול, הכנה ו/או החזקה של הזנים המוגנים לצורך גידול חוזר למטרות מסחריות, ללא רשות המערערים, וזאת - עד תום תקופת זכות המטפחים הרשומה. בנוסף, נאסר על המשיבים להציע למכירה, למכור, לייצא, לייבא או לשווק בכל דרך אחרת את שתילי הזנים המוגנים וכל "חומר קטיף" או "חומר גידול" שלהם, לרבות פרחי אותם שתילים, אשר "הופקו" על ידי המשיבים בגידול חוזר מיום הגשת התביעה ועד היום, והכל - עד תום תקופת הזכות הרשומה של מטפחי המערערים, וללא רשותם. השופט גוברן הצטרף לחוות דעתו של השופט מלצר. השופט רובינשטיין הסכים עם פסק דינו המקיף של השופט מלצר, והדגיש כי הזכות לקניין רוחני, לרבות הזכות לטיפוח, כפופה לחובת תום הלב, וכי על בית המשפט להיות קשוב לה. לדעתו, האינדיקציה הבולטת ביותר לחציית הגבול ולפגיעה בזכות המטפחים היא סוגיית ספירת השתילים בשטחי הגידול, שהמשיבים סירבו להתיר. במקרה כזה, כאשר מה שמונח על כף המאזניים הוא רכושו של האחד והכיס הרחב של השני, התשובה ברורה לו, וכף היד של הנכס קובעת. לפיכך התקבל הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. נקבע כי המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בסך של 40,000 ₪.