ת"א 79162-12-20

תקציר

המקרה סובב סביב תאונת דרכים שהתרחשה ב-2 באוגוסט 2020, בה מתה הולכת הרגל מפצעיה למחרת. התובעות, בהיותן שתי בנותיו של המנוח, תבעו פיצויים מהנתבעים – נהג הרכב ומבטח הרכב – בגין נזקי התאונה. עיקר המחלוקות בין הצדדים נגעו לחישוב הנזקים, ובפרט לקביעת השתכרותו של המנוח ולאופן החישוב המתאים. תחילה התייחס השופט לסוגיית התלות, והגיע למסקנה כי הבנות, בהיותן בוגרות עצמאיות עם משפחותיהן, לא היו תלויות באמם בעת התאונה. לכן, התביעה יכולה להיחשב רק כתביעת עיזבון, המגבילה את ראשי הנזק להפסד השתכרות בשנים האבודות, נזק לא ממוני והוצאות קבורה. באשר לחישוב הפסדי ההשתכרות, השופט העדיף את עמדת הנתבע. בית המשפט קבע כי נסיבות מקרה זה מצדיקות את החלת הלכת פינץ', הקובעת כי כאשר לנפגע אין תלויים, יש לפצות את הפסדי השתכרותו בשיעור גלובלי של 30% מהכנסתו. שיעור זה מוחל באופן אחיד, בין אם לנפטר הייתה משפחה ובין אם לאו. השופט טען כי פסק דין פינץ' מפשט את תהליך החישוב ו"מקפיא" את המצב הקיים. נקודת המחלוקת הבאה בנוגע לבסיס השתכרותה של המנוחה נפתרה באמצעות קביעתו על סך של 8,500 ₪, בהתחשב בעדויות מעסיקיה של המנוחה, מוסר העבודה שלה ומאמציה להרחיב את בסיס לקוחותיה. לאחר מכן חישבה השופטת את נזקי העיזבון, לרבות הפסדי השתכרות בגין שנים אבודות בעבר ובעתיד, נזק לא ממוני והוצאות קבורה, שהסתכמו ב-480,918 שקל. סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורכי דין, החזר שכר טרחת יזומה והוצאות משפט, נפסק כי הנתבעים ישולמו לתובעים. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, תוך זכות ערעור הנתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.