ת"א 1802/03

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעת נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק נפגעי תאונות דרכים" או "החוק") בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 9.2.2003. התובע תבע את נהג המונית, את חברת הביטוח, את האגודה לביטוח נפגעי דרכים, את המוטבת בפוליסה ואת הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"). התביעה תוקנה מאוחר יותר וקרנית נותרה הנתבעת היחידה. קרנית שלחה הודעות למספר צדדים שלישיים, לרבות הבעלים והמחזיקים של המונית, והמעסיק של הנהג. בית המשפט הורה לצדדים לחשב את הפיצויים המוצעים להם כדי לנסות להגיע לפשרה, אך הדבר לא צלח. לכן, התיק הלך למשפט. בית המשפט מצא כי התאונה התרחשה בעת שהתובעת נכנסה למונית, וכאשר הנהג החל בנסיעה, התובעת, שהייתה עם רגל אחת בפנים ורגל אחת מחוץ למונית, נגררה ונפלה לאחור, תוך שהיא פוגעת באגן ובזרוע ימין. חוות דעת המומחה תמכה בגרסתו של התובע לאירועים. בית המשפט קבע את נסיבות התאונה וקבע כי היא נחשבת ל"תאונת דרכים" על פי החוק. לאחר מכן התייחס בית המשפט לשאלת הכיסוי הביטוחי. התברר כי נהג המונית לא היה מבוטח לנהוג במונית בעת התאונה. לפיכך, על פי החוק, קרנית הייתה חייבת בפיצוי התובע. קרנית ביקשה פנייה מהגורמים הרלוונטיים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא הנהג ולא בעל המונית, מר אפלבאום, החזיקו ברכב ולכן הם אינם מוגנים על פי דין. הנהג לא הצליח להוכיח כי לא ידע על היעדר הכיסוי הביטוחי, ונמצא כי מר אפלבאום לא אמר אמת בדבריו. המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט קבע כי לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 10%, שמחציתה יוחסה לתאונה. בית המשפט אימץ קביעה זו. כמו כן נפסקו לתובע פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, סיוע מצדדים שלישיים בעבר, כאב וסבל והוצאות משפט. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 36,950 ₪, בנוסף להחזר סכומים ששולמו למומחה הרפואי ושכר טרחת עורך דין. קרנית, יחד עם הצדדים השלישי והרביעי, חויבו לשפות זה את זה בגין התשלומים ששולמו לתובע, כאשר הצד הרביעי ישפה את הצד השלישי. לכל הצדדים הייתה זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.