ע"א 56179-12-15

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך חוזי בעניין שכר טרחה בין שני מערערים למשיב. על פי ההסכם החוזי, היו המערערים זכאים ל-20% מהפיצוי שהתקבל מהתביעה המוצלחת, או ל-28% אם הפיצוי התקבל כפשרה בין הצדדים. בפסק הדין נקבע כי הסדר הפשרה שהושג בין המשיב לבין הצד שכנגדו הם תובעים שקול לפסק דין, ועל כן חל שכר טרחה נמוך יותר של 20%. עוד קבע השופט כי אין חיוב במס ערך מוסף מעבר לשכר הטרחה המוסכם, שכן מקובל להניח שהוא כלול במחיר אלא אם צוין אחרת בחוזה. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה אמיתות חתימתה של המערערת על הסכם שכר הטרחה, שלטענת המערערת זויפה. בית המשפט מינה מומחה לחקירה שדעתו הייתה שהחתימה אמיתית. השופטת הסכימה עם מסקנת המומחה, ולא מצאה סיבה שלא לקבלה, ולקחה בחשבון גם את עדותה התומכת של בתו של המשיב שנכחה בעת חתימת המסמך. השופטת דחתה גם את הטענה כי לאחד המערערים אין יריבות עם המשיב, וציינה כי הוא ניהל את העסק במשותף עם המערער השני. לפיכך פסק השופט לטובת המשיב, הורה למערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ופסק למשיב 20% מסכום הפיצוי בהתאם לחוזה. כן חויבו המערערים לשלם את הסכומים במישרין, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום.