ת"א 2121/06

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, יוסף, לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו כי בינו לבין אחיו משה התקיימו יחסי נאמנות בנוגע למחצית מהמניות שבמחלוקת. המסמכים שהציג יוסף, לרבות מזכר והעתק מצולם של הסכם רכישת מניות, לא הצביעו על קשר כזה. עוד קבע בית המשפט כי תביעתו של יוסף חוסה תחת חוק ההתיישנות. יוסף לא נקט זהירות סבירה לבירור העובדות המהוות את עילת תביעתו, שקמה בשנת 1969 עת בוצעה עסקת רכישת המניות. בית המשפט ציין כי העובדות המהותיות הנוגעות לחלוקת המניות היו בידיעתו של יוסף, וכי הוא יכול היה להשיג בנקל מידע על אחזקותיו בחברה במשך למעלה מ-35 שנה. בנוסף, עדויות קרוביו של יוסף, שטענו כי לא דן עמם בחלוקת המניות, לא היו משכנעות. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי יוסף לא הוכיח את טענותיו בדבר קיומה של נאמנות או את אי ההתאמה הנטענת בחלוקת המניות. עדויותיהם של עדי יוסף לא היו עקביות וסותרות ראיות תיעודיות. בסופו של דבר, התביעה, שהוגשה בשנת 2006, נדחתה כמעופשת, ויוסף חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 50,000 ₪.