עמ"נ 429/07

תקציר

בעל בית אבות ערער על החלטת ארנונה, ערער על סיווג הקרקע הסובבת את הבית כ"קרקע תפוסה" וטען לסיווג מבנה מגורים. השטח המוגן, ששטחו 1,312 מ"ר, נועד לשימוש הדיירים הקשישים והיה חלק בלתי נפרד מייעוד המבנה, לטענת המערערת. העירייה, לעומת זאת, טענה כי יש לראות בשטח שטח כבוש משום שחלק קטן מבית האבות שימש למסחר. השופטת הסכימה עם המערערת וקבעה כי ייעודו העיקרי של בית האבות הוא מגורים, ואין לשנות את סיווג המס לשימוש מסחרי מינימלי. השופט קיבל את הערעור, הורה על פטור ממס על הסביבה והפחתת ארנונה על שטח מסחרי לתשעה מ"ר, כפי שהסכימו הצדדים. ההחלטה נכנסה לתוקף מיום פסק הדין, והעירייה נדרשה להחזיר לבית האבות את תשלומי המיסים ושכר טרחת עורך הדין של בית האבות. פסק דין זה הבהיר את מעמדם המיסויי של בתי האבות, ואישר את סיווגם כבנייני מגורים שסביבם ממוסים בהתאם, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת.