בג"צ 8684/20

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את העתירות שערערו על סמכותו של שר המשפטים להסדיר את סדרי הדין בבית המשפט מכמה טעמים. ראשית, היא מצאה כי השר אכן מוסמך לפי סעיפים 108 ו-109 לחוק בתי המשפט להתקין תקנות כאלה, והדגישה כי סמכויות אלה ניתנו כדי להבטיח הליכים שיפוטיים תקינים ומטרות של אינטרס ציבורי, כגון הגינות ויעילות בהליכים אזרחיים. בית המשפט ציין כי אין בתקנות כדי להצביע על הצורך בחקיקה ראשית, שכן הן תואמות את היקף סמכותו המואצלת של השר. בהתייחסו לעתירות הדגיש בית המשפט גם שיקולים פרוצדורליים, ובפרט השיהוי המשמעותי בהגשת הערעורים. התקנות החדשות, שנחתמו בספטמבר 2018 והיו אמורות להיכנס לתוקף בינואר 2021, נתקלו באתגרים משפטיים זמן קצר בלבד טרם כניסתן לתוקף, למרות ידיעתם והשתתפותם הפעילה של העותרים בתהליך הניסוח. עיכוב זה נקבע כבלתי מוצדק, שכן הוא הטיל פיצויי הסתמכות בשל עבודת הכנה נרחבת שכבר נעשתה, כגון הדרכות צוות ועדכוני מערכות. הטענות שהעלו העותרים נחלשו עוד יותר בשל מעורבותם בהליכי הוועדה במהלך פיתוח התקנה, מה שהוביל לרעיון ההשתקה, שמנע מהם לערער על חוקיותם כעת. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא פגיעה מהותית בזכויות יסוד בתקנות אלה והדגיש כי הן נובעות מהליך מקיף וכולל שמטרתו יעילות שיפוטית. משכך, נדחו העתירות בהיעדר עילה לגיטימית להתערבות והשיהוי המיותר, כאשר העותרים חויבו לכסות את הוצאותיה המשפטיות של הממשלה.