ת"א 20648-07-15

תקציר

התובעת, מורה במקצועה, תבעה את מעסיקה, את משרד החינוך ואת העירייה בה שכן בית ספרה, וכן את העובד שהטריד אותה מינית בעבודה. התובעת טענה כי הנתבעים לא מנעו הטרדה מינית ולא פעלו ביעילות לאחר שדיווחה על האירוע. עוד טענה כי נגרם לה נזק נפשי ופיזי כתוצאה מההטרדה ותבעה פיצויים בגין נזקים. בית הדין קבע כי התובעת אכן הוטרדה מינית על ידי העובדת וכי משרד החינוך, באמצעות מנהל בית הספר, היה מודע לתלונות קודמות בנוגע להתנהגותה המינית של העובדת אך לא פעל לפיהן. העירייה לא הייתה מודעת לאירועים אלה עד שהתובעת דיווחה על ההטרדה המינית בשנת 2010. לפיכך, בית המשפט חייב את משרד החינוך ואת העובדת באחריות להטרדה מינית. בית הדין קבע כי חבות העובד כלפי התובעת עומדת על 70%, ואילו משרד החינוך נשא ב-30% מהאחריות מאחר שלא נקט באמצעים הנדרשים למניעת הטרדה מינית ולהבטחת סביבת עבודה בטוחה. למרות הקושי במקרים של הטרדה מינית, בית המשפט ייחס מידה מסוימת של רשלנות תורמת לתובעת בכך שלא דיווחה על האירועים קודם לכן. בית הדין העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20%, וקבע את הנזקים הנובעים מפגיעה נפשית, נכות תפקודית ופגיעה בכושר העבודה. סך הנזקים נאמד ב-454,897 שקל. לאחר הפחתתם ב-10% בשל אשמתו התורמת של התובע, וניכוי הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי, הגיעה יתרת הפיצויים לסך של 291,414 ₪, אותם חויבו הנתבעים השני והשלישי לשלם ביחד ולחוד. התביעה נגד העירייה נדחתה, והתובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של העירייה. העובד חויב לשפות את משרד החינוך בשיעור של 70% מהסכומים האמורים.