ע"א 145/71

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה שהגיש מערער ששכר את שירותיהם של שני עורכי דין לרכישת דירה. המערערת תבעה את עורכי הדין בגין רשלנות, בטענה כי לא גילו כי הקבלן המוכר את הדירה אינו הבעלים של המגרש עליו נבנתה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערת, בקובעו כי היא מוקדמת מדי, שכן לא ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המערערת לדירה וכי העניין אינו נופל בגדר תקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי אין צורך בפסק דין מוקדם וכי נזקה של המערערת אירע כאשר נבצר ממנה לקבל את הדירה, ולא כאשר ניתן לקבל פסק דין כזה. זאת ועוד, בית המשפט העליון פירש את טענת המערערת כטענה חלופית, המקבלת לגיטימציה מתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לחלופין תביעות נגד שני נתבעים כאשר הן נובעות מעסקה אחת. השופטים קבעו כי תביעתה של המערערת לדירה ותביעתה לפיצויים כנגד עורכי הדין נבעו מעסקת הרכישה וחלקו שאלה עובדתית משותפת. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, קיבל את תביעת המערערת לפיצויים כנגד עורך הדין המשיב ופסק לה הוצאות בסך 1,000 לירות.