ת"א 2454/05

תקציר

הוריו ועיזבונו של תלמיד שנפטר הגישו תביעה לתגמולי ביטוח נגד עיריית ירושלים שלוש שנים לאחר מותו בטביעה. הנתבע טען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר התרחשות האירוע. התובעים ביקשו להאריך את תקופת ההתיישנות, בטענה כי לא היו מודעים לקיומה של פוליסת ביטוח תאונות אישיות עד דצמבר 2004. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בקובעו כי חוסר הידיעה לגבי פוליסת הביטוח מהווה התיישנות שלא מרצון, שכן העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעים שלא באשמתם. על פי הראיות שהוצגו, עדותם של התובעים כי לא נמסר להם על פוליסת הביטוח נתמכה והביאה את השופט לפסוק לטובתם. כמו כן, דחה השופט את טענת הנתבע כי התובעים התרשלו בכך שלא התייעצו עם עורך דין לאחר האירוע, וקבע כי לא ניתן לצפות מהם לעשות כן מבלי לדעת על הפוליסה. מאחר שטענת ההתיישנות נכשלה, לא נדונו טענות אחרות בדבר ספירת תקופת ההתיישנות והנכות הנפשית. עם זאת, השופטת ציינה כי התביעה הוגשה על ידי ההורים והעיזבון, שהם אישיות משפטית נפרדת, ולכן סעיף 10 לחוק ההתיישנות הנוגע לקטינים לא חל. השופטת דחתה גם את טענת התובעים להליך פוגעני, והורתה לנתבעת לשלם לתובעים 130,950 שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום פסק הדין היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.